לפני 13 שנים. 27 בפברואר 2011 בשעה 10:35
ילד יקר שלי,
התמונות מערב חמישי לא מרפות לרגע,
מערבולת התחושות שסוחפת לא עוצרת לשניה...
כלכך נהניתי,
ממך,
ממני איתך,
ממנו,
ממנו איתנו, לצידנו, נוכח ניפקד...
(יותר נוכח מניפקד אם אני מכירה אותו מספיק...)
נהניתי ממגעים קטנים,
כמהים,
חוששים,
מותחים גבולות,
מתקרבים לאט,
נינוחים יותר...
ונשיקה אחת סוערת בשניה של לבד
שפסקה באחת כשהלבד הופר...
רציתי יותר,
פחדתי מיותר,
שמחה על שהיה,
היה בדיוק...
כתמיד יקירי,
המציאות שלנו עולה על כל דמיון!!!
[b]