מורטוריום

מישלי - אני בדר"כ מפרסמת מיד.
לעיתים רחוקות אני שומרת בטיוטא פוסט, כי זה לא הרגע הנכון לפרסם (מכל מיני סיבות).
אבל תמיד בסוף זה עולה לאוויר.

* אני מאמינה שגם זה שמחכה כבר מעל שנה וחצי לאישור מהבוס, יעלה מתישהו (אולי כשנהיה כולנו בגריאטריה :)

בחורה פשוטה - כן, אבל מה גורם להם לעלות תמיד לאוויר?

מישלי - אני לא אחת שכותבת יומן (הפסקתי בבי"ס יסודי).
אני בכלל לא ממש אוהבת לכתוב.
כתבתי ממש מעט פעמים בחיים שלי, ומאז שיש אינטרנט גם פירסמתי.

עיקר הכתיבה שלי התפתחה בתקופה שבה הייתי משוייכת וכתבתי לבעלים שלי הכל, כל הזמן, מכל כיוון אפשרי 24/7.
ככה גם נפתח הבלוג, עבורו.
רוב הדברים שכתבתי נשלחו אליו לפרטי ומיעוט אל הבלוג.
אני כותבת כדי לשתף, לא כדי לפרוק.
אם אין מי שקורא, הכתיבה לא שווה לי.

בחורה פשוטה - "אני כותבת כדי לשתף, לא כדי לפרוק"

המשפט הזה מסביר הרבה. תודה.

:)

The Gondola Man - אני הרבה פעמים מתחיל לכתוב ולא מסיים, ואז מתעצל לחזור ולסיים לפתח את הרעיונות.
לעתים רחוקות אני משלים משהו ולא מפרסם אותו.

בחורה פשוטה - כן, גם זה קורה. אבל זה יותר מובן לי...
השאלה היא דווקא על פוסטים גמורים. כאלה שכתבתי והחלטתי לא לפרסם, או כאלה שפירסמתי וכמה שעות אח"כ הורדתי מהבלוג. אני מנסה להבין אם יש עוד אנשים שנוהגים ככה, ואיזו פונקציה זה משרת אצלם (או מה מניע אותם)...

astaro - אצלי הכל באויר, מעולם לא שמרתי לטיוטות, שאלה של גישה אני מניח

בחורה פשוטה - זו בהחלט שאלה של גישה, ואני מנסה להבין מהי הגישה.
איך קורה שאתה מפרסם כל מה שאתה כותב, ואני מפרסמת רק חלק? אולי זו נגזרת של שאלה רחבה יותר: איזו פונקציה ממלא הבלוג עבורך...

astaro - מקום לפרוק ובו בזמן מראה לעצמי. למדתי המון אל מי אני מהבלוג הזה. האמת שבמקור הפונקציה הייתה ללמוד לכתוב

את יודעת להגיד למה את גונזת?

בחורה פשוטה - אני גונזת בעיקר משיקולים הקשורים בקוראים. זאת אומרת: לא נראה לי שזה מעניין מספיק, לא חשוב מספיק, חושף מדי, לא רלוונטי יותר, לא כתוב מספיק טוב וכו'...

(אני שומרת ב"מגירה" כי בכל זאת כתבתי, כלומר בכל זאת היה איזשהו צורך להפוך את המחשבה למילים. ואם כבר הצלחתי, אז שישאר...)

astaro - אין לך שום דרך לדעת מה ימצא חן בעיניי אנשים אחרים. את מסיקה על ההעדפות שלנו מתוך העולם שלך וזה בהכרך לא נכון.

מישלי - אני לגמרי מסכימה עם astaro

האם את חוששת לגלות שטעית (ושזה כן מעניין), או שמא שצדקת ?

מה יותר מפחיד ?

דון דרישות גבוהות - זה נשמע כאילו את כותבת לעצמך.
אולי זו תסמונת של פיצול אישיות.

בחורה פשוטה - זה כנראה ההסבר הקרוב ביותר למציאות :)

Tobias​(אחר) - כמעט ולא כותב למגירה.
לרוב אם זה למגירה זה פשוט לא נכתב אצלי בסוף.
אם זה נכתב כבר. זה מתפרסם.

לא תמיד אני אוהב את זה אבל :)

בחורה פשוטה - מה בזה אתה לא אוהב?
והאם כבר כשאתה ניגש לכתיבה אתה יודע שלא יצא מזה פוסט, שאתה אומר "אם זה למגירה אז זה לא יכתב"?

Shot​(שולט) - פעם, טרום עידן האינטרנט, כל הכתיבה היתה למגירה. פיזית וטכנית ממש למגירה. עם עט על דף במחברת - ולמגירה.

עם השנים זה דעך, כמובן. ובכל זאת - פה ושם אני שומר דברים שנכתבים ולא עולים לאוויר.

בחורה פשוטה - נכון, אבל הכתיבה "ליטרלי" למגירה נובעת בעיקר מהקושי שבלפרסם. הפלטפורמה שהאינטרנט מספק - במה פתוחה כל הזמן ואנונימיות נשלטת מנטרלים חלק עצום מאותם קשיים (ולהל האינפלציה....). פעם כתבת למגירה כי לא ממש היתה אופציה אחרת.

מה שמעניין אותי זה בדיוק הדברים שנכתבים אבל לא עולים לאוויר. אם זה בכלל קורה, למה, כמה...
אני מבינה כתיבה שהיא רק לעצמי, ואז היא גם מנוסחת אחרת. אבל אני מוצאת את זה קצת מוזר שאני מנסחת משהו כפוסט שמיועד לפרסום ואז מחליטה שלא. הניסוח של הטקסט כפוסט, אולי זה מה שמטריד אותי.

Shot​(שולט) - בוודאי שזה קורה. בערך 30% הייתי אומר.
אם משהו לא עולה, לרוב זה כי אני מרגיש מדובר בטקסט לא מפסיק מוצלח. לא מעביר תחושה. לא מתחבר. לא סקסי. לא כלום.
זה נכון לפוסטים כאן, וזה נכון למקומות אחרים.

מישלי - את מה שהיית כותב למגירה...
לא הראית לאף אחד ?
לא רצית להראות ?
לא היה למי להראות ?

Shot​(שולט) - הרוב נשמר במגירה, לעצמי.
זו הרי מהות המגירה, לא?

מישלי - מהות המגירה יכולה להשתנות מאדם לאדם.

ולא ענית, למה זה נשמר לעצמך, שזה החלק המסקרן...

מישלי - בעצם קצת ענית:

"אם משהו לא עולה, לרוב זה כי אני מרגיש מדובר בטקסט לא מפסיק מוצלח. לא מעביר תחושה. לא מתחבר. לא סקסי. לא כלום."

אם כך, אני שואלת גם אותך, את מה ששאלתי למעלה את "בחורה פשוטה":
אם תראה את הטקסטים האלה, שאתה חושב שהם לא מספיק...
האם הקושי יהיה לגלות שטעית או שצדקת ?
(וסביר להניח שיש קושי, אחרת הם לא היו נשארים במגירה).

Shot​(שולט) - אני לא מוטרד מדעתם של אחרים על הטקסטים שלי. הביקורת היא שלי בלבד. אם אני חושב שהם לא מספיק טובים - אז הם לא מספיק טובים. לא יכולה להיות כאן טעות.

בחורה פשוטה - אני מסכימה עם shot, בכך שאם אני חושבת שמשהו הוא לא מספיק טוב, זה מה שחשוב.
בניגוד אליו, אני דווקא כן טרודה בדעתם של אחרים. במובן מסויים הבלוג מייצג אותי או לפחות משקף חלקים ממני, וכמו שאני מקפידה על איך שאני נראית כשאני יוצאת מהבית (נגיד...), כך אני גם מקפידה על הרושם המתקבל מהדברים שאני מפרסמת בבלוג.
השאלה מה יותר מפחיד קצת פחות רלוונטית עבורי. גם בתכנים שכן פורסמו אין תמיד התאמה בין מה שהרגשתי ביחס לפוסט ומה שקוראי חשבו עליו...

מישלי - תודה על התשובות (של שניכם :)

string doll - אני כבר בקושי כותבת אבל זו פאזה חולפת. (אני מקווה). בעבר כשכן כתבתי הרבה היו לא מעט פוסטים שראו אור לפרקי זמן קצרים מאוד והורדו לטיוטות או לחילופין לא עלו כלל והסיבה לכך, עבורי לפחות, נעוצה בכך שאותם כתבים הרגישו לי חשופים מדי. חושפניים מדי. היות ואט אט יצאתי מהצללים בכל הקשור לחברויות כאן באתר, הרגשתי באיזה שהו מקום שמימד האנונימיות נפגם וישנם דברים שאני פשוט לא יכולה לומר.

הסיבה שהורדתי את כל הבלוג למחתרת היא מפני שכאב לי לראות את מעיין המילים האינסופי הזה כאשר היום ישנו לא יותר מזרזיף אומלל ולא עיקבי. לא רציתי לחיות באשליה...

בחורה פשוטה - מעניין... אני דווקא אוהבת את שינויי הקצב והתוכן בבלוג (שוב, נגיד... אחרי הכל זה בעיקר יללות...). זה מראה לי שיש דינאמיות בחיים שלי (או מחזוריות. אבל זה כבר עניין לפוסט אחר).

פרלין​(נשלטת){ש} - אני ממש כותבת בשביל אנשים. בלי בושה. מעולם לא כתבתי יומן וכשכן הייתי כותבת קצת לעצמי תמיד נהניתי לחשוב שמישהו בעולם יקרא את זה יום אחד.

אז אלא אם כ זה לא מספיק טוב או שאין לי חשק לסיים באותו רגע, הכול עולה לאוויר ומיד אני מתחילה לחכות לתגובות. ו

בחורה פשוטה - מעניינים אותי דווקא ה"אלא אם" שדיברת עליהם... מה הופך פוסט ל-לא טוב מספיק? והאם את מסיימת לכתוב אותו ורק אז מחליטה שהוא לא טוב מספיק? האם את שומרת את הפוסטים הלא טובים? ואלה שאין לך חשק לסיים, את חוזרת אליהם?

(ובסוגריים: את? לא טוב מספיק? באמת??)

פרלין​(נשלטת){ש} - בדרך כלל הוא לא טוב מספיק כשמלכתחילה לא לגמרי היה לי חשק לכתוב או כשמשהו עוד לא מבושל לגמרי והתיאורים לא מתיישבים לי במקום. בכנות? זה לא קורה הרבה. לא כי אני כזו משהו, אלא כי אני מאוד נהנית לפרסם.

אני חוזרת לפעמים, חזרתי לכמה. אבל לרוב לא. כי אני כותבת את מה שקורה עכשיו.

philia - לי היה מעניין לקרוא פה.
לא עונה כי אני לא דוגמא.
משפריצה מילים וממשיכה לדרכי. בחיים לא כותבת טיוטא.
בשום מקום. אגב,

ליל מנוחה :))

בחורה פשוטה - שמחה שמעניין לך!!
וגם מה שכתבת זו בהחלט תשובה...