רק היום בבוקר שאלתי אותו אם הוא תימני, והוא כמעט השתנק.
לקראת הצהריים כבר קבלתי הזמנה לסור למעונו, ואפילו נסעתי עד-אליו (נסיעה ארוכה ומלאת מהמורות - אתה לא יכול לעשות משהו בעניין הכיכרות האלה?????) הוא לא רצה לומר לי את שמו עד שאגיע אליו, אז שמרתי את המספר שלו תחת השם זיבי. למה? ככה. כי אני שולטת-על-חלל!
נכנסתי, קבלתי קפה, וישבנו לדבר. דברנו המון יש לו דיבור קולח ואנרגיות חיוביות (למרות שהוא יאמר שלא). גיליתי אדם עם נשמה יתרה. אדם שלא נותן לסופה לסחוף אותו לאן שבא לה. אדם שנאמן לאמת שלו. הוא דבר ודבר, ואני הקשבתי. אהבתי את מה ששמעתי. אהבתי גם את מה שלא שמעתי. יסודות טובים נגלו אלי מבין המילים שלו. גם כאשר דבר על דברים שלא היו לו פשוטים, הסתכל לי בעיניים. אני אוהבת שמסתכלים לי בעיניים. לא רק בגלל שהן יפות, אלא בגלל שזה מעיד על כנות ואמת. אני אוהבת אנשים אמיתיים.
הוא פתח בפני את ביתו, באופן הכי טבעי בעולם, ונתן לי הצצה לנפש שלו. נפש יפה, חבוטה קצת בפינות, אבל חזקה.
אז תודה לך גמדון על אחר-צהריים מענג. נהניתי ממך מאוד.
לפני שיצאתי, הוא אמר לי "אני צריך פיפי!"
ישר הרשיתי לו! (חסידת אומות העולם וזה...)
והוא השיב לי "תודה גברתי על הרשות"
אין לי ספק שהוא לגמרי התכוון לזה ;)
(אתה רואה - הכנסתי את זה לפוסט, למרות הכל...)
סוף דבר:
לחיי האושר, הכושר והמין הפרוע (תוקן!)