כבר לא שותקת

קודם כל אני רוצה להודות לכל מי שדאגו לנו והציעו

כתף ואני רוצה להרגיע את כולם.

פשוט כתבתי פוסט מפורט וארוך וכשהוא לא נשמר

כבר לא היו לי כוחות לשחזר אז פשוט זרקתי פצצה.

אז קודם כל אני רוצה להרגיע. רונית ואני זה לנצח 

(בינתיים 😏). כשהתחלתי את המסע שלי כאן התכוונתי

שזה יהיה מסע משותף שלנו כשאני מושכת ורונית 

בולמת. במשך הזמן הנכונות של רונית להציץ לעולם שלי

הלך והצטמצם והיום כששיתפתי אותה בחוויות שלי 

מהפמדום של אורדורה וסיפרתי לה עד כמה אור 

רוצה לפגוש אותה, היא הבהירה לי שזה העולם שלי

ולא שלה והיא לא רוצה כל מעורבות. כאן כבר הרמתי

ידיים והחלטתי שאני מפסיקה לתת קרדיט למי שלא

מנסה ומעכשיו ואילך אין יותר אנחנו אלא רק אני.

זה לא אומר שמעכשיו אני חוגגת בסשנים מעלפים

אבל מבחינתי רונית כבר לא הגבירה שלי, גם לא

וירטואלית.

נקודת האור היחידה בסיפור הזה הוא שכל הגברים

החרמנים שפונים אלי בלי לקרוא את הפרופיל

שלי כבר לא יקראו לי רונית 😏

עריכה, 

בא לי למות. שפכתי כאן את המעיים שלי עכשיו

ואיכשהו כשהתכוונתי לפרסם הכל נמחק.

רק הכותרת נשארה.

אפילו את זה אני לא מצליחה לעשות כמו שצריך.

נמאס לי. בבקשה, אל תנחמו אותי.

יושבת עכשיו לשחרר רגליים על הספה

באיזור המשחקים בפמדום של אורדורה,

קצת בהיי קצת בדאון, כרגיל אצלי.

קיבלתי הערב מחמאות שלא ציפיתי לקבל

משהי מהעבר הרחוק כאן זיהתה אותי לאחר

דייט אחד שהיה לנו עם רונית לפני מספר שנים.

היה כל כך כיף לשוחח איתה וגם לדעת שאני 

מצליחה להשאיר איזשהו זיכרון אצל אחרים.

אני לא אוסיף כאן פרטים על המסיבה, מי שסקרן

מוזמן להרשם למסיבה הבאה. במילה אחת "שווה"

ובשתי מילים "ממש שווה".

יש כאן שתי מלכות שאני מסוקרנת לגביהן ועד עכשיו

לא העזתי לפנות אליהן. אני יודעת שאני ממש 

אתאכזב אם הערב הזה יסתיים ואפילו לא אדע את שמם.

אבל לא לשם כך התכנסנו.

המשבר הנוכחי שבגללו ררונית ואני בתקופת שלום קר

הוא בגלל החבר הטוב ביותר שלי וזוגתו.

אני אוהבת לשחק באש וכיאה לכך החבר הטוב שלי

עובד בצוות שלי ויושב באותו בחדר עם החברה הטובה

שלי (הראשונה שהכירה את דנה).

לפני שבוע בערך היא ראתה אותי בדאון רציני ושאלה 

בנוכחותו מתי אני מתכוונת לספר לה מה קורה איתי.

אני מנסה להתעלם כי ממש לא נעים לי לחשוף אותו

לכך שיש דברים שהוא לא מכיר אצלי ולא שותף להם.

אז כמובן שהוא קולט את הסיטואציה ואתמול בשיחה 

איתו ועם זוגתו היא בקשה שנבלה יותר זמן ביחד. גם

שלושתינו וגם ארבעתינו. ממש הרגשתי בטון שלה

שהיא מבקשת להיות שותפת סוד. ואני , אני כמעט בוכה 

בקושי מצליחה לענות לה בלי לחשוף את ההתרגשות שלי.

כואב לי להסתיר משניהם את דנה אבל זה לא בידיים שלי.

רק רונית קובעת בקטע הזה ואני נקרעת מזה 

שההסתרה גורמת להם לעוגמת נפש כי בכל דבר אחר

אנחנו שותפים מלאים לחוויות ולצרות שארבעתינו עוברים.

לא יודעת כיצד עוד אני יכולה לשכנע את רונית לשחרר.

טוב, זה לא יעזור עכשיו....קולות הפיצוח של ההצלפות

על ישבנים חשופים מדגדגים לי באוזניים, חוזרת למסיבה.

שבוע קסום חברים

דנה 🌹

עובדת היום מהבית, אז כמובן שרונית תשחיל

לי מספר משימות.

הנוכחית כוללת מסירת טפסים בחיפה, המשמעות

היא שיום העבודה שלי ימשך אל תוך הלילה. אז אם

אני כבר עושה משהו בשבילה, אני אעשה משהו

גם בשבילי על הדרך. עליתי על מדי דנה כבר בבית

כשאחת מהקטנות שלי ישנה בחדרה, הגעתי לחיפה

מסרתי את הטפסים כשהפקידה יושבת ומסבירה

לי הליכים שלמים ולא מתבלבלת לרגע. ואני, אני 

בא לי לחבק אותה אבל מחזיקה את עצמי.

יש לי עוד שתי תחנות לפני הבית. הנוכחית הוא

אחד מבית הקפה הקטנים והקסומים של רחוב מסדה

(מעין פלורנטין בקטנה) ומכאן קופצת למצוא לי

מכנס מחוייט שיתאים לחולצת הסאטן הכסופה

שלי. היעד היא חנות ששתי המוכרות עפו עלי

עוד כשהייתי בדמות הגברית שלי. תאחלו לי בהצלחה

בחיפוש כי אין לי הרבה הזדמנויות לבלות כך בפשטות

באמצע היום. זה עוד יעלה לי ביוקר.

ביי חמודים 🌹

שנים שהמשפט הזה מלווה אותי.

מעיין מנטרה ששומרת עלי בעיקר

כשכולם חושבים שהשתגעתי, שאני

עושה דווקא.

אני נדהמת כל פעם מחדש כשאנשים

סביבי מביעים דעות עמוסות באפליה

מגדרית שהם עצמם מוחים נגדה כשזו 

נאמרת על ידי אחרים.

יש לי הרבה חלומות גדולים, רובם ישארו

על הנייר, אבל גם אלו שלא, מהווים סיבה

מספיק טובה כדי להפוך את חיי up side down.

זה יהיה כואב מכל בחינה אפשרית, אני

מדמיינת את זה ובוכה ללא שליטה. 

בינתיים מקווה בסבלנות לאיזשהו נס שימנע

את הקטסטרופה הזו.

הסרט הזה מכיל כל כך הרבה אנלוגיות לחיי.

רציתי לראות אותו יחד עם הגדולה שלי אבל

איך אני אסביר לה שאבא לא מצליח להפסיק

לדמוע בכל משפט שני. אז שוב פעם אני כנראה 

אהייה עם עצמי בלבד. מבחוץ לא רואים כלום,

יחידי סגולה מצליחים לראות שכבה נוספת

מתחת לעורי.

אני רגילה לסבול, אני רגילה שקשה, אני זו התגלמות

המשפט "החיים זה כמו אופניים, אם קל לך ... סימן

שאת בירידה"

אבל הפעם אני מרגישה שבשלב כלשהו זה 

יהיה גדול עלי. ואני ממש מפחדת. פעם ראשונה

שאני אומרת את זה לעצמי ולכם.

רוצה להרדם ולהתעורר כאילו דבר מזה לא קיים,

רוצה להיות מטומומת כמו ההמון (טוב לא באמת,

אבל אולי כך זה לא יכאב).

אני מתחילה להרגיש איך החיים נוזלים לי

בין האצבעות, איך אני מתחילה לאבד שליטה 

על הזמן שלי, המשימות שלי. דברים קורים איתי

ובלעדי ולא תמיד ביוזמתי. אני עייפה מהמרוץ,

רוצה להניח ראש, רוצה לבכות רוצה לפרוק עד

עד שלא ישאר בי אויר ואז להתחיל להתרומם

מחדש. אבל אני יודעת שזה סרט שלא יכתב,

אף אחד לא יחכה לי כדי שאאסוף את עצמי

מחדש. מכאן אני צריכה לעבוד על עצמי, ללמוד

לנהל זמן ומשאבים פיזיים ורגשיים בצורה טובה

יותר. אולי אני פשוט לא יודעת לשחרר, אולי אני

צריכה לצמצם פעילות וללמוד לותר על דברים

שעשיתי עד היום אבל במגבלות הזמן והמקום

כבר לא יכולה לבצע באותה תדירות ומחוייבות

ואחריות. אוף, זה המון החלטות שצריך לקבל.

כמו להחליט מי לא ממשיך לגמר בכוכב הבא.

זהו שחררתי בינתיים, חוזרת ללחץ...מחר מבחן.

כל כך הרבה זמן לא למדתי בשבת.

היו ימים שלא הייתי מפספסת אף פוסט של אלו

שאני עוקבת (ויש בערך 80 מכם) אבל בזמן האחרון

אני נאלצת לקרוא שניים שלושה ברצף כי פשוט

לא מגיעה לכאן כמו שהייתי רוצה ורגילה. אז אל

תעלבו ואל תדאגו לי, אני אהייה בסדר גמור(בינתיים).

מבטיחה לחזור מחוזקת (או שבורה עוד עוד יותר).

אוהבת אתכם

דנה 🌹

ואפילו לא הספקתי לספר לכם על מסיבת הקרוסיות

שהתקיימה בחמישי האחרון ואיך בסופו של דבר 

פיספסתי את הופעת הבכורה של המורה שלי 

לפיתוח קול. היה הרבה אקשין ונראה לי שעכשיו 

אני חווה את נפילת המתח.

תרגיעו חרמנים קטנים, זה לא בשביל לצלם

סשן של רונית ושלי.

אני חושבת שכבר כתבתי על הטיפול  שאני

עושה איתי לעצמי, החלטתי שבדיוק כמו שאני

מטיפה לקטנות שלי להתמודד עם הפחדים שלהן

ולא לברוח, לא לטאטא מתחת לשטיח ולא לחפש

דרכים עוקפות, כך אני צריכה להתמודד עם מה 

שעוצר אותי מלממש דברים שאני מעיזה רק לדמיין.

למרות שיש לי מוניטין של אחת שלא שמה זין על אף

אחד, וכל אחד חוטף ממני בדיוק מה שמגיע לו ללא

הבדלי דת מין ודרגה, כאשר זה מגיע לתנועה

ודיבור מול קהל אני לוקחת כמה צעדים אחורה.

בעיקר בתנועה. בדמיון שלי אני רוקדת בצורה מושלמת

את כל הביצועים של גריז ושיגעון המוזיקה, בפועל

אני בול עץ שמעדיפה לשבת ולצפות באחרים מאשר

להתפדח בביצוע חסר מעוף מול חברים ומכרים. 

בשלוש השנים האחרונות בזכות היורופאלש המדהימים

אני מגלגלת לי בראש מופע שלי על הבמה כולל שירה

וריקוד. יש כבר תאריך ואני מתחילה לסגור קצוות.

כעת אני צריכה צלם וידאו שיתעד את כל הערב הזה

וגם חלק מהחזרות. היות ואני לא יכולה לבקש המלצות

מחברים וקרובים אני מבקשת את עזרתכם בעניין.

הדרישות הן מאוד פשוטות, אני רוצה צלם שיצלם 

ברמת חתונה ובמחיר של טקס סיום תיכון. מבחינתי 

זה ארוע יציאה מהארון של דנה וכל המעורבים בו

עושים זאת ורואים בזה חצי שליחות.

אז אל תתביישו, סומכת עליכם

מחכה להמלצות

שלכם

דנה 🌹

חולה על בונדי והעל הפוסטים שלו.

מחכה ומצפה לסמיליקט שלו, לחצי בונוס ולבונוס.

היום היו לי כמה שניות פנויות וכמובן שבדקתי

מה יעלה בחכתי היום ואין לכם מושג איך הלב

שלי קפץ למאתיים.

אני יכולה להשבע שהיפיפיה שמככבת בחצי בונוס

היתה לפני שלושים שנים ה bff שלי בימי הזוהר

שלנו בג'נין. שנינו היינו מפקדים מורעלים מחפשי

הרפתקאות ואתגרים בגיזרה שהיתה הבית שלנו.

מתישהו לאחר השחרור הילד נעלם. אני לא אתפלא

אם ימצאו את הגופה שלו באיזה ג'ונגל בדרום אמריקה.

אני חושבת עליו די הרבה יחסית למישהו שנעדר 

מחיי כבר שלושה עשורים. אני מביטה בתמונה 

ומדמיינת שאני מזהה אותה בבר או במועדון.

אני בטוחה  שהייתי מחבקת אותה ומנשקת אותה

לפני שהייתי שואלת "מיקי??"

אוף, למה חלומות אף פעם לא מתגשמים לי 🤦‍♀️

תחליפו את השיער לחום קצר וחיוך ממזרי של 

ילד והנה לכם קלסטרון. אז למי שיש פרטים שיעזרו

לי למצוא קצה חוט, מובטח פרס מפנק 😘

אחרי שתחנתי את הסרט דק דק,

זו הפעם הראשונה שאני מריצה 

סצינות שלי במקביל למקור.

מה יקרה כשהבנות שלי יגלו שאני

מתחברת לצד הנשי שבי? שאני

אוהבת לשיר ולבצע על הבמה?

ומה הסיכוי שאחרי המופע רונית

תחבק אותי ותגיד משהו בסגנון

" אני כבר סקרנית מה תבחרי

לבצע במופע הבא" .

רגע רגע, אל תתלהבו כל כך כמוני,

גם אצלי אני מבחינה בבירור איך

 האופוריה שהייתי בי בתחילת הפוסט

מתפוגגת לקראת הסוף ואני מוצאת 

את שתינו עדיין מתבוססות בבוץ.

עדיין מחפשת את הטריגר משנה 

התודעה שיתחיל את חיינו מחדש.

שבת קסומה חברים 🌹

זהו, סגרתי תאריך, שריינתי את המועדון.

אפשר להרגע קצת בחלק הזה, אבל אני עדיין

לא מצליחה להרגע. יצא לכם פעם לבכות באמצע 

בילוי במועדון כשברקע המוזיקה שאתם אוהבים

ועל הבמה החבורה המובחרת והראש מסוחרר

בדיוק במידה הנכונה?

כל כך מתסכל. האבסורד הוא שאם הייתי כאן בדמות 

הגברית שלי הייתי יותר משוחררת להתחבר לכולם

למרות שכגבר אני די מרובעת וביישנית, מעדיפה

להביט מהצד. ואילו כדנה, שקורעת רחבות, שרה בקןל

ופורקת עול, אני נאלצת להסתתר.

פעמיים הערב ממש בכיתי, מתחת למסיכה בחשיכה 

של המועדון.

טוב, מיציתי להיום, יש עוד יום עבודה סטנדרטי מחר.

לילה טוב אהובים.

אל תדאגו, אני אתאושש

ועד המשבר הבא ... 💋💋