אני לא מפסיקה לקוות שיוםאחד משהי תמסור נעלי
עקב במידות 42 - 43.
כן כן, אני יודעת שאני מפנטזת אבל לפחות נהנית מהדרך.
אז לפני שבוע משהי פרסמה נעלי עקב לבנות במידה 41.
אין מצב שאני מפספסת אותן גם אם זה אומר נמק אחרי
שעה שאני מתופפת עליהן. היא נמצאת בחיפה והסכימה
לשמור לי אותן עד שאגיע. היום אני בסידורים שונים
בחיפה אז ארזתי חצי מלתחה, התלבשתי בדרך והגעתי
אליה. היא שאירה לי את הנעלים בחדר המשרגות ליד
הדלת אבל הייתי חייבת להגיד תודה. הנעליים סוף וברגע
שראיתי אותם השתחלתי פנימה ואמרתי לעצמי שאני לא
מורידה עד לסיום הסידורים וחזרה למצב גבר.
בדרך למקום התנגן לי השיר she וכמו נקבה במחזור
התחלתי לדמוע כשרונית תקועה לי מול העיניים ולא
משחררת. היו לנו הרבה ויכוחים ועצבים וברוגז בזמן
האחרון ואני מאמינה שעוד יהיו הרבה בעתיד, ועדיין
אני לא מצליחה לדמיין את חיי בלעדיה.
רונית אוהבת פרחים, אבל הדבר היחיד שהיא תשמח
לקבל במקום פרחים היא עוגת קראנץ שוקולד של שמו.
אז כאילו בטראנס אני נכנסת וקונה באהבה ומקווה
שתבין שאני מבקשת סליחה על כל הצער שאני גורמת
לה ועוד אגרום לה אבל אני לא יודעת אחרת.
אז כדי שגם אתם תהנו מהשיר...
את הפוסט הזה אני כותבת כשאני מסוחררת
מקוקטייל גין בצפרירים1 בכרמליה. זה המקום
שאני מרגישה בו בבית. האוכל סוף, השירות מעולה
והאוירה ממכרת. פשוט מבאס שאני צריכה להתקפל
להמשך הסידורים הגבריים שלי וזה אומר לפשוט את
מדי דנה ולנחות על הקרקע.
אני בשימחה הייתי מקבלת כאן את השבת.
אבל כמו שרונית אומרת, זה מה יש ועם זה ננצח.
אאה, אתם שואלים איך הנעליים? אז בינתיים באופן
מפתיע עדיין יש לי תחושות באצבעות.
אוהבת אתכם
סופ"ש קסום
דנה 🌹