כבר לא שותקת

היום בערב ערוץ 12 אחרי 2025

תכנית של גלית גוטמן על קרוסיות.

רונית ואני שקלנו להשתתף בתכנית אבל בסופו של דבר לא הרגשנו מוכנות להחשף בפני הבנות שלנו והאופציה לצאת מהארון נידחית לזמן בלתי ידוע.

מצפה כבר לראות איך זה יכול היה להיות?

היא הגיעה לפרוייקט שלי לפני שנה בערך, שקטה, לא מתבלטת, עיניים טובות. זו תקופה שהפרוייקט גדל בקצב מסחרר אז לא שמתי לב לדמות החדשה. במשך הזמן אני רואה אותה יותר ויותר אוכלת צהרים במטבחון עם חברות לצוות, אני בטוחה שאני לא היחידה ששמה לב לאצילות שלה, היא מקרינה איזהו שקט פנימי כשכולם מסביבה די באטרף. הצוות שלה מפציץ אותי בשאלות כל הזמן וגוזל ממני זמן יקר, לא תמיד יש לי פנאי לענות מיד אבל שמתי לב שכשמיכל נכנסת לחדר עם שאלה, אני עוזבת הכל ונותנת לה את כל תשומת ליבי. באחת השיחות היא זרקה שכבר הרבה זמן היא מחפשת בן זוג. דרישות סף - שיהיה בן אדם. עם כל כך מעט פרטים קצת קשה לעבוד אז קבעתי איתה דייט לקפה במטבחון כדי להכיר טוב יותר את האובייקט הנדרש לחיפוש. אז מיכל סיפרה קצת על עצמה ואני קצת על עצמי והיינו במין אי של שקט כשהכל רועש ורוגש מסביב. קפה אחד הוביל לקפה שני ושלישי וכך בחודש האחרון יש לנו דייט יומי אחר הצהרים במרפסת. לפעמים הייתה לי הרגשה שאני מציקה לה או מביכה אותה ולכן השבוע ניסיתי להתרכז בעבודה. כל כך שמחתי כשבאחד הימים אני עוברת במסדרון מול חדרה הפתוח ושומעת אותה קוראת לי "דנה, אין קפה היום?" (היא לא באמת מכירה את דנה אבל שומרת עדיין את שמי במגירה).

לפני שבועיים אחת השיחות קיבלה כיוון יותר מיני וראיתי כיצד מיכל מתלבטת בשידור חי האם לפתוח דברים אישיים בפני. כל כך שמחתי שהיא הרגישה מספיק בטוחה לשתף אותי ולדעת שזה ישאר רק בין שתינו. כבר ציינתי עד כמה היא יפה בעיני? דומה לרונית, בלי בגדים חשופים, בלי איפור ותכשיטים, פשוט אישה, מגדלור באמצע ים סוער. בחזרה לסיפור, מיכל סיפרה לי על שלישיה שכמעט קרתה מספר פעמים אבל לא מומשה בסופו של דבר. למחרת בקפה, הזכרתי לה את הקטע הזה והיא צחקה במבוכה, בדיעבד היא חשבה לאן אני אקח את מה שסיפרה. וברור שלקחתי את זה הכי רחוק שאני יכולה. שאלתי אותי אם רונית ואני היינו הזוג שמזמין אותה להצטרף אלינו, האם היא היתה נענית בחיוב. אחרי שמיכל סיימה להסמיק וכושר הדיבור חזר אליה, היא מביטה לתוך עיני ואומרת לי "תבדקי קודם שרונית מסכימה". לא ידעתי אם לצחוק או לבכות, לצחוק מאושר שיש נשים שרואות בי גם אובייקט מיני מספק (לא ניחנתי בנתוני גוף מרשימים במיוחד, שנשים מריירות עלי, כנראה שבכל זאת הכל בראש), או לבכות כי אין שום סיכוי שרונית תגיד לי "כן יקירתי, כבר שנים אני מפנטזת על שלישיה עם עוד אישה". אפילו על שלישיה עם עוד גבר היא לא רצתה לשמוע. שכלית אני יכולה להבין שרונית לא נמשכת לנשים ולכן הרעיון לא קוסם לה. גם אני כגבר לא נמשכת לגברים כלל (לדנה יש סיפור אחר) אבל אני בטוחה שרובכן תסכימו שזו יכולה להיות חוויה אירוטית מיוחדת בכל מיני רמות (אפילו אם זה רק ארוחת ערב משולשת וליטופי ידיים) גם לסטרייטיות וניליות. שתפתי את רונית כיצד אני מפנטזת שערב כזה או יום כזה מתנהל. הכל רגוע, זורם לאט, יושבות להכיר, בודקות שיש קליק, זורמות לג'קוזי הגדול עם בקבוק יין שרונית אוהבת, מתמכרות לזרמים החמים, הרגלים נוגעות אחת בשניה, אף אחת לא מזיזה את רגלה ולאט לאט אנחנו מתקרבות, לא נותנות למבוכה להשתלט, הידיים בתוך המים מגיעות למותן, בשר נוגע בבשר, כבר נושמות אחת את השניה, נזהרות לא להתקדם מהר מדי, שאף אחת לא תבהל. וזה כל כך חושני שבא לי לבכות. מיכל לוקחת פיקוד ומתחילה לנשק את הכתף של רונית, רונית מנסה לזכור לנשום, לאט לאט הנשיקות עולות לצואר, לחיים ושפתיים. מי היה מאמין שרונית תנשק אישה אחרת ותרצה עוד אחת. מילת הביטחון ננטשה ולאחר כמה דקות עסקנו בלהפשיט אחת את השניה. אני מבחינתי כבר יכולה למות, אני כבר בגן עדן, רק הגוף נשאר עדיין בג'קוזי. מקפידה לשמור על הגבולות של רונית, אין מגע ביני לבין מיכל מעבר לליטופים ונשיקות. אם רונית תרצה להתקדם (הסיכוי שלעבודה יהיו עשרה מנדטים גבוה מזה) היא תגדיר מחדש את תפקידי ומקומי.

יש לזה המשך, אצלי בראש כמובן, אבל בואו נהייה מציאותיים לרגע. אני כבר גמורה, חייבת לנוח. מצד שני עוד מעט חוגגות יום נישואין......

22 שנים, מי היה מאמין שרונית תסבול אותי כל כך הרבה זמן. אולי בכל זאת אני עושה משהו נכון....

שבת קסומה לכם יקירי

מקווה ששלנו תמשיך כך

בדרך כלל מנסה להתחמק מהמטלות האלה אבל עמוק בפנים לא מרגישה טוב כשהכל נופל רק על רונית, אז היום גם לי יש חלק בזה. וכשברקע VH1 CLASSIC הכל זורם הרבה יותר קל

זוכרים את הקיטורים שלי בפוסט הקודם? טוב, אז תשכחו מהם. ממש בזמן כתיבתו, כשאני על הבר בשפאגאט, התחילו איתי שתי נשים מקסימות שישבו בקירבתי. הבחנתי בהן לפני כן וקצת קינאתי בהן שהן יחד ואני לבד. אני אף פעם לא עשיתי את הצעד הראשון והייתי בעננים  כשהן פנו אלי. השיחה זרמה בקלות ולשעה קלה באמת התחברתי אליהן. אז נעמה ותמר, היה לי העונג להכיר אתכן, מקווה שעוד נתראה בקרוב. 

הרבה פעמים ניסיתי להסביר לגדולה שלי שהחיים קורים בזמן שהיא ניסתה לתכנן אותם, אבל אין ממש עם מי לדבר בגיל הזה. אם רק הייתי יכולה לספר לה על הערב המיוחד הזה...

אני חושבת שמעתה אוותר על שירותיכם לשעשע אותי. מהיום מתחילה לחיות את החיים שהיקום מזמן לי.

אז היום זורם בינתיים כמו שתכננתי, ארוחת ערב עם חברה במסעדה מפונפנת, מתאימה בדיוק לשמלה החדשה שלי. הדייט היה דייט ונילי וממש בא לי משהו יותר קינקי. אפילו שיחה, אבל קינקית.  כשאני נכנסת לצאט אני מקבלת אין סוף הצעות לבילוי ממגוון רחב של מאונני מקלדת. לא מצפה שמשהו מזה יתממש, אבל כשמתלבשות פונות אלי לבקש עצה ורוצות להפגש, קצת מתסכל שאני מציעה דייט איתי והן לא מרימות את הכפפה. 

סוף סוף רונית אישרה לי לפגוש מחר אחר הצהרים קולגה יקרה ואהובה. סיום מוקדם של יום עבודה, התארגנות אצלה בבית ויציאה לארוחת ערב מוקדמת ברשל"צ. נראה לי שהערב יזרום בצורה די רגועה. משתעשעת ברעיון לעצור בתל אביב בדרך הביתה, לשבת באחד הברים לשעה קלה. אם מישהו / מישהי תרצה לארח לי חברה אני יותר מאשמח. אם יש כאן קרוסית שמתלבטת או חוששת, אני כאן לעזרתכן... תעשו בי שימוש ראוי. כל יום בחדר הסגור הוא יום מבוזבז שלא יחזור.

אז מי מתנדבת לשמור עלי מזאבים טורפים?

ידעתי שזה יקרה, שזה לא יגמר בטוב. אבל לא עשיתי שום דבר רע. הכל היה תמים וחברי ויפה והכי חשוב ספונטני. אז נכון לא סיפרתי לרונית שאני הולכת לפגוש אותה, גם לא כשישבנו בארומה והיא התקשרה. היה לי ברור מה תהייה התגובה שלה, אבל אני באמת צדיקה, אין לי על מה להתנצל ולהצטדק. בערב היינו אמורות לצאת לסרט עם זוג חברים אבל אחרי כל כך הרבה תירוצים ויתרנו עליהם והתכוונתי להזמין רק לנו כרטיסים ואז זה התחיל. סיפרתי לרונית על הפגישה שלי איתה בדרך הביתה. כשרונית זרקה את הנייד שלי בהפגנתיות, ויתרתי על הסרט כי אין לי כוונה לצאת איתה כשני זרים. מפה כדור השלג צומח במהירות. לא יכולה לבטא את התסכול כשאני לא מצליחה להעביר את התחושות שלי לרונית והיא הופכת לדרמה קווין תוך שניות. הראש מתפוצץ, אני על כדורים, בחצות חוזרת לעצמי אבל נאלצת לצפות בסידרה שלי בסלון. התחושות מוזרות, לא רגילה לזה, מצד אחד מתוסכלת שאין לי אפשרות לפרוק את הכעס ומצד שני מוצפת ברגשות שעוברים על הדמויות בסידרה שלי (אתה, אני, היא - שלישיה פוליאמורית מהממת). מפה לשם סיימתי עונה וחצי בחמש שעות. נכנסת למיטה בחמש וחצי ולא מצליחה לעצום עין. זהו, השישי כבר יהרס לי מעייפות ואז יגיעו עוד תלונות ונחרב את כל השבת. כרוניקה של הרס עצמי ידועה מראש. אנסה בכל זאת לגנוב איזו שעת שינה, אז בוקר טוב לכולכם וסופ"ש רגוע. שלי כבר לא.

בסופ"ש האחרון עשיתי קצת סדר בסיפריה שלי ומצאתי ספר מקסים שקיבלתי ליום הולדת לפני 20 שנה בערך מהאקסית המיתולוגית שלי. 

הספר נקרא " מה פו היה אומר " והוא כולל חוכמת חיים מיוחד ומרעננת מבית היוצר של פו הדב. אני ממש מצליחה לתאר לי בראש את הסצינה שבה פו וחבריו אומרים כל משפט.

אז האימרה הראשונה בתרגום חופשי (הספר לא מולי אבל אין לי סבלנות) - 

יש הבדל גדול בין לעשות כלום ובין  לא לעשות לא כלום.

תחשבו על זה.... עד הפעם הבאה

הסנגריה מתחילה לעבוד... כיף לי 

צריכה לזוז מהבר ולאסוף את רונית... ליידי טיטי מחכה לנו ביס פלנט.

סופ"ש נעים לכולכם

מסיעה את רונית לחיפה ויש לי שלוש שעות פנויות בין ארבע לשבע. מי רוצה להצטרף לקפה או כוס יין לחגוג איתי?

פותחת עם רונית יום מפוצל של חגיגות.

את רוב הפנטזיות שרציתי לממש, כנראה שאצטרך לאפסן בחזרה לעוד שנה שנתיים. אולי בחגיגות ה 50 רונית תסכים לזרום יותר. בינתיים נהינת מהאושר שבלהיות צמודה למלכה היחידה של חיי.