קוראים לה מיטל. היא רזה וגבוה עם שיער שחור
וחיוך כובש. וכמו בכל ההיכרויות הכי טובות שלי,
זה קרה ממש במקרה. בדרך הביתה מיום עבודה
מתיש שהתחיל באמצע הלילה רציתי למצוא את
הגישה לחוף הנודיסטים בגעש. מפנטזת כבר זמן
רב על ביקור של רונית ושלי בחוף הזה.
בקיצור, הגעתי לדד-אנד באחד השבילים החסומים
ואני רואה אותה ברכב מולי. אני מחייכת והיא מחזירה
לי חיוך, אני שואלת אם היא מחפשת משהו ספציפי או
הלכה לאיבוד כמוני, והיא משיבה שמחפשת לראות דברים
יפים. אני פורשת ידים עם המבט של "עומדת מולך
בול מה שחיפשת" ושתינו מתגלגלות מצחוק. השיחה
מתפתחת דרך חלונות הרכבים עד שאני יוצאת כדי
להראות לה תמונה שלי במלוא תפארתי. גם מיטל יוצאת
מהרכב וכך אנו מחליפות חוויות ורשמים ודיעות
כמו שתי חברות שנפגשו לאחר תקופה ארוכה.
עכשיו אני גם רואה את הגוונים הכחולים והאדומים
בשכבות הנסתרות של שיערה והעדינות של תנועותיה
שלא מלמדות דבר על הסערה שמתחוללת בה.
מיטל, בדיוק כמוני רוצה לדעת שהיא יכולה לטרוף את
העולם. היא רק רוצה לדעת, לא בהכרח לטרוף באמת.
שתינו הגענו לגיל (אני קצת לפניה) שרצוי להתחיל
את מה שדחינו והשארנו לפנטזיות שיום אחד, כשיהיה
לנו זמן...
זה היה מדהים לגלות שגם אצלה בן הזוג פחות נלהב
למצות כל מה שאפשר מהחיים האלה, בדיוק כמו רונית.
אני התחלתי לחשוב שדייט ברביעיה יכול להיות משעשע
כשנחבר את שניהם יחד וניתן להם לקטר עלינו. מיטל
ואני נתערב בינינו כמה זמן יעבור עד שאוירת הקיטורים
תתחלף בחרמנות ותשוקה והם יתחילו להתלטף ולהתנשק
ממש מולנו. כשאני עוברת לפנטז זה אומר שהגיע הזמן
לסיים, את הפוסט הזה כמובן. עם מיטל העניינים רק
בתחילת הדרך ואני ממש רואה שזו תחילתה של
ידידות נפלאה.
מיטל, התרגשתי לפגוש בך והתרגשתי לא פחות
לכתוב את החוויה הזו איתך.
השארת לי טעם של עוד 🌹 הרבה עוד ❤
שלך
דנה😘
