מה בסך הכל רציתי?
שלרונית יהיה עמוד שדרה קצת יותר זקוף?
שהעור השקוף הרך והמושי שלה יתכסה
לפעמים בעור של פיל?
שתגדל מדי פעם זין? לא בשבילי, בשביל
כל החברים, המשפחה הקולגות והשכנים
שיצטרכו למצוא מקום עליו כשדנה
תצא מהבית סוף סוף במלוא תפארתה.
היחס האמביוולנטי של רונית לדנה נובע
ברובו מפחד. גם פחד מהלא נודע, לאן עוד
אני רוצה להגיע ואילו גבולות לחצות, אבל
בעיקר מהפחד "מה יגידו" השכנים המשפחה
החברים....והבנתם כבר.
כבר שנים אני אומרת לה שאין לנו צורך בטיפול
זוגי, אנחנו נמצאות על שני צירים מקבילים שלא
יפגשו לעולם, אם משהו בהנחות הבסיסיות שלנו
לא ישתנה. ולכן הצעתי לה להתחיל לטפל בעצמה,
לבדוק מדוע היא כל כך מרצה כל הזמן, למה
חשוב לה לקבל חיזוקים מהסביבה, למה היא
חושבת שהסביבה יודעת מה טוב לה? למה היא
חייבת להבלע בהמון ולא להיות פרח אדום בשדה לבן?
המאבק מול הקיום של דנה הוא רק קצה הקרחון
שהציף את ה"בעיות" באשיות של רונית אבל
יש דוגמאות כאלה כמעט כל שבוע.
מאוד קיוויתי שטיפול נכון יעזור לה להוריד את
הגיבנת של הצורך בהסכמה של הסביבה לכל
מה שהיא עושה.
ואז בשעה טובה, קיבלנו המלצות של חברה טובה
וסוף סוף יש פגישה ראשונה. ואני הסתומה, מאושרת
לפזר את הכסף שאין כי עוד מעט אקבל רונית "משופצת
ומתוקנת". מהר מאוד החגיגות נדמו כשהבנתי
שהכיוון בשיחה היה לחזק אותה לעמוד על שלה
ולהגיד לי, כן לי, עד כאן!!!
רונית עדכנה אותי שבהמשך אני אצטרף גם למפגש
אחד כדי שהמטפלת תכיר אותי. כבר הודעתי
לרונית שאני דורשת (טוב, מבקשת) שלמפגש הבא
אני אלך לבד. יש לי הרבה מה להוציא על המטפלת הזו.
היא חייבת להכיר אותי בהקדם לפני שאנחנו מבזבזות
מפגשים על כיוון סרק. משהו בסגנון "חמודה, אולי
תמתיני בחוץ מספר דקות? אני רוצה לדבר קצת
עם אמא."
יש לי תחושה שהגענו לרגע האמת.
האם רונית תלמד לחיות עם דנה בלי בושה
או שרונית תציע לפרק את החבילה בלי לפחד.
אני לא מסוגלת בכלל לחשוב שהאופציה השניה
אפשרית מבחינתה.
תחזיקו לנו אצבעות
אוהבת
דנה 🌹
