קיבלתי היום מקלחת צוננת מאיה 74 כתגובה
לפוסט שלי
https://thecage.co.il/blog/userblog.php?blog_id=52987&postid=1013461
ואני, אני דווקא שמחתי לקרוא אותה כי אני חושבת שיהיו
הרבה שיבטאו את אותה הדעה ולדעתי למרות
האכפתיות הם מפספסים את הפואנטה. אז במקום
להגיב לתגובה שלה החלטתי לפרסם כפוסט
נפרד כי אני חושבת שזה יכול לעניין גם אחרים.
מי שמכירה כאן את רונית ואותי בלבן של העיניים
יודעת שאני מעריצה את האדמה שעליה רונית
דורכת. היא השמש שלי והחמצן שאני נושמת.
אבל יחד עם זאת אחרי 28 שנות זוגיות אני חושבת
שהרווחתי ביושר את הזכות לקטר. ואני לא מתכוונת
ליחס לדנה אלא לתפקוד השוטף שלה ושלי בבית,
בכביש, ביחס לקטנות שלנו, לקשרים עם קולגות
וחברות, בקיצור בכל תחום יש לי הערות ותובנות.
והן צפות כל פעם מחדש כי במקום שרונית תבדוק
ותתמודד עם ההערות שלי היא מיד מתגוננת ומבטלת
את מה שאמרתי. אם הייתי חושבת שזה חסר סיכוי
ורונית לא מסוגלת להתמודד עם מה שיש לי להגיד,
הייתי בולעת הכל וסותמת, אבל אני יודעת שבשניה
שהיא תסכים לוותר על הצגת "הכל ורוד" בחיים שלה
(בעיקר כלפי חוץ) היא תצליח לנתח את מה שאני אומרת
ולהתייחס ברצינות לדברים. אני לא מבקשת שתקבל כל
הערה שלי, רק שתבדוק את הטענה ואם יש בה משהו
אז גם תשנה את הפעולה שלה בהתאם.
כבר כתבתי אין ספור פעמים שלא יכולתי לבקש
בת זוג טובה יותר אוהבת יותר דואגת ומפרגנת מרונית.
אף חברה שלנו לא היתה מאפשרת לבעלה ללכת
כל כך רחוק (גם אלו שתומכות בי במהלך הדרך).
אבל החיים הם זרימה אחת גדולה. נקודת הבסיס
שהיינו בה לפני 30 שנים והאופק שנראה משם שונים
לגמרי מהנקודה שבה אנו נמצאות היום ובהתאם לכך
גם האופק שכל אחת מאיתנו מכאן.
אני רואה את הקושי שלה בלקבל את דנה וזה כואב לי
כפליים. פעם אחת אני כואבת את מר גורלה על כך
שהיא קנתה גבר שובניסט, שחצן וסוציומט (בקיצור,
חרא של גבר) שפתאום באמצע החיים החליט
להתפצל לשניים ובנוסף לחרא יש מדי פעם גם
דמות נעימה יותר, רכה, מפרגנת.
הכאב השני והכואב יותר הוא שאם רונית היתה מזיזה
מעט את נקודת המבט שלה, כל הכאב הזה לא
היה קיים בכלל. ולא בקשתי נאמנות עוורת, רק
לבדוק, לקרוא , לבחון מה משמעות המושג קרוסדרסר.
עצם החקירה לא מהווה הסכמה וקבלה של דנה, אבל
רונית לא היתה מוכנה אפילו לזה.
אז סיכמנו את הזכות לקטר והאם אני רואה אותה.
הלאה, בואי נבחן כעת מה השינוי שאני מבקשת
מרונית לבצע.
בעבודה שלי אני יושבת עם מנהלים בכירים ומייעצת
בתחום מומחיותי, לכל הישיבות האלה בפורומים
די גדולים ומכובדים אני מגיעה עם טישרט של פוקס
ג'ינס וניובלאנס. גם כי את הכי טובה כשנח לך אבל
בעיקר כדי לא לתת לתדמית להאפיל על הדמות.
הביגוד שלי לא ישנה את התשובות שאתן לסוגיות
שעולות. בעולם אחר הייתי יכולה אולי לגבות יותר
עבור יעוץ בחליפה על פני יעוץ בטישרט אבל זה
רק בגלל שרוב בני האדם די מטומטמים ורודפי
סררה ואוהבי לייקים ומלקקי תחת.
וכשאני מביטה בראי, הידע שלי לא משתנה כשאני
בשמלה על עקבים ולק. הדמות שלי, הפנימיות שלי
השתנתה לטובה בזכות דנה, אני קצת יותר רגועה
או קצת פחות עצבנית (בכל זאת, חצי מרוקאית).
וכמו שאני לא מעירה לאנשים מדוע הם שותים או
מעשנים או מזריקים בוטוקס (כי זה עושה להם טוב
ואף אחד לא מגחך עליהם גם כשלא מסכימים איתם),
כך אני מצפה שאף אחד לא יעיר מעבר לסביר
כשיראה את דנה לראשונה. ברור לי שזה לא המצב,
בקרב עמי אני יושבת וכל אחד יודע טוב ממני מה
טוב לי, לאישתי ולילדי והם גם חייבים להציל אותי
מעצמי. אבל זו אני וזו הדרך שאני רוצה לצעוד בה.
למה אני צריכה להסתתר? במי פגעתי? במה אני
גרועה יותר מכל אלו שמשפילים נשים, שמשתכרים
בפאב ועולים על ההגה ובדרך גודעים חיים של
משפחות שלמות. למה עליהם לא מצביעים? למה
ההורים של אותם צעירים לא מתביישים לצאת לרחוב
כשזו ההתנהגות של ילדם? ויש עוד עשרות דוגמאות.
ועכשיו לנקודה השלישית והאחרונה (מקווה שאתם
מחזיקים מעמד). אני לא יכולה מוסרית לבקש מרונית
לבצע משהו שאני לא מוכנה לבצע גם.
באחד המשברים האחרונים שלנו אני הצעתי מיוזמתי
להזדכות על דנה ולהחזיר אותה לארון. הבהרתי היטב
לרונית שאם אני צריכה לבחור בינה לבין דנה אני
בוחרת ברונית בלי להניד עפעף. יחד עם זאת היה
חשוב לי שהיא תבין שהיא מקבלת גבר שיתמלא
בתסכול ותחושות של החמצה שילכו ויתעצמו עם
השנים ובסופו של דבר יהיה פיצוץ. אז היא בסה"כ
מנצחת בקרב ומפסידה במלחמה. כתבתי כאן על
כך ואפילו נפרדתי מכולכם. החזקתי מעמד חודשיים.
גם רונית לא ליקקה דבש בתקופה הזו.
בקיצור, רונית מבקשת לשמור על סטאטוס קוו לא הגיוני
שבו אני מבלה כדנה כמו גנבת ומצורעת, בלי תכנית
מגירה ליום שבו אתגלה על ידי מי ממכרינו.
ואני , אני חולמת בענק:
* בעוד חצי שנה אני מעלה מופע לפסינג של מיטב
השירים שנוגעים בי. זו תהיה הפקה ברמה של חתונה.
(בכל זאת חוגגים 50 רק פעם אחת בחיים). לצערי
ולצערכם מוזמנים רק מי שמכיר את דנה באופן אישי.
רונית לא מאשרת לי חשיפה רחבה יותר.
* אני מתכננת לצלם סרט דוקו על חיי כדנה וכגבר.
חברה מפיקה שדיברתי איתה על הנושא אמרה
לי את המשפט הבא " את חולמת על יס דוקו ואני
רואה פסטיבל ברלין " . בינתיים מתאמנת בסגנון
"מחוברים"
* חברתי הקרובה אומרת לי כל הזמן שאני צריכה
לפרסם את הבלוג שלי כספר. לא פסלתי את הרעיון
אבל לא ממש פנויה לבדוק אותו.
* בניתי הרצאה שלמה שבה אני מציגה את דנה לראשונה
באור יום מול 150 קולגות. הדבר היחיד שחסר
כאן זה תאריך לאחר שרונית תסכים לכך. נכון
לעכשיו התאריך שנקבע הוא 31.12.9999
וכולכם מוזמנים.
* ולבקשת הקהל אני בונה בימים אלו הרצאה בנושא
העצמה נשית למפגש אנטימי בחוג בית. הייתם
מאמינים? אני? העצמה נשית?
אז רק כדי שיהיה ברור, אני לא רוצה לתקן את רונית,
אני אוהבת אותה בגלל מי שהיא ככה עם כול המעלות
והמגרעות ואני יכולה לאמר בביטחה שזה הדדי.
בסה"כ רציתי שרונית תבחן את המצב ולא תטמון את
הראש בחול. אני לא מסוגלת לחשוב שחיינו מתנהלים
על פי אמות המידה שאולי יציג אחד האנשים
המטומטמים ושדעתו תהיה הבסיס לגבולות שלנו.
לא מסוגלת לתת לזנב לכשכש בכלב.
ולסיום (זה פשוט עלה לי עכשיו) שני משפטים שרונית
אמרה לי יותר מפעם אחת:
1. " היה לי יותר קל אם הייתה אומר לי שאתה הומו.
כי הומו כולם מכירים, זה כבר מיינסטרים, לכול אחד
יש חבר הומו"
2. "אולי תמתין עוד עשור כשכל הנושא של דראג
וקרוסדרסינג יתפוס תאוצה ויהיה מקובל ואז לא
תהיה לי בעיה שתצא לאור".
מצטערת, אבל אני לא מסוגלת לתת לאחרים להלחם
מלחמות גם עבורי כשאני יושבת בצד. אז אני מוכנה
להיות נושאת הדגל ואולי לשלם מחיר מסויים אבל
להיות שלמה עם עצמי.
איה, זוכרת בפורסט גאמפ כשהוא התחיל לרוץ?
הוא לא בקש מאחרים להצטרף, הם פשוט באו,
נמשכו לאנרגיה לא מוסברת.
זו הגדרה של מנהיג ולזה אני שואפת.
מגיע לכם לנוח עכשיו, מזל שכבר שישי.
ואיה, אני חייבת לך בירה יין קוקטיל קפה, בקיצור
מה שתבחרי. אם הייתי צריכה לחזור על זה
בפני המטפלת שלנו, זה היה עולה לי עוד 400 שח,
אז תודה שיצאת עלי, זה הדליק אותי בכל כך הרבה
מובנים.
שבת שלום לכל יקירי ומוקירי
אוהבת אתכם
דנה 🌹
נ.ב
אני כל הזמן מציחנת בפני רונית שהבלוג הזה
הוא גם במה עבורה במידה ותרצה להגיב או
לשתף. אני ממש רוצה לראות פעם פוסטים
שלה. בינתיים זו רק פנטזיה.
