הסתיימו ההכנות, עוד פרוייקט עולה לאויר.
היום שלי התחיל כבר בחצות וכעט אני מחכה לזריחה.
יש לי כמה דקות לבד, שקט, רק אני והצפצופים של
השקט באוזניים. בעוד שעתיים שלוש הכוורת
כבר תהייה בפעילות נמרצת ולא תשאר לי דקה
לעצמי. אני מתכננת לסיים את היום הזה מוקדם
ככל האפשר, להתארגן אצל חברה אהובה ולהמשיך
לשיעור בפיתוח קול. אני ממש מתרגשת מהחזרה
לשיעורים למרות שאוטוטו עוד סגר בא עלינו לטובה
וקשה לי להסביר את זה.
תבינו, המורה שלי היא "ילדה", זמרת, בת 24 אסרטיבית,
יפיפיה וכשהיא פותחת את הפה, וויטני יוסטון מתכווצת
בפינה. מעבר לריגוש בשירה ובאימון אני מתרגשת לשבת
מולה כדנה, כתלמידה. ממרום גילי אני פתאום מרגישה
התלמידה הקטנה והיא, המורה, מנווטת את השיעור.
ברור שהיות והיא אשת המקצוע, היא נותנת את הטון אבל
יש כאן משהוא מעבר. עדיין לא שמתי על זה את האצבע.
בכל מקרה ההתרגשות בעיצומה, הכנתי שלושה סטים של
בגדים לשיעור ואני מתכננת להמשיך לקניות בדרך הביתה.
אני ממש מקווה שהכל יזרום כמו בתכניות שלי.
