אני מתחילה להרגיש איך החיים נוזלים לי
בין האצבעות, איך אני מתחילה לאבד שליטה
על הזמן שלי, המשימות שלי. דברים קורים איתי
ובלעדי ולא תמיד ביוזמתי. אני עייפה מהמרוץ,
רוצה להניח ראש, רוצה לבכות רוצה לפרוק עד
עד שלא ישאר בי אויר ואז להתחיל להתרומם
מחדש. אבל אני יודעת שזה סרט שלא יכתב,
אף אחד לא יחכה לי כדי שאאסוף את עצמי
מחדש. מכאן אני צריכה לעבוד על עצמי, ללמוד
לנהל זמן ומשאבים פיזיים ורגשיים בצורה טובה
יותר. אולי אני פשוט לא יודעת לשחרר, אולי אני
צריכה לצמצם פעילות וללמוד לותר על דברים
שעשיתי עד היום אבל במגבלות הזמן והמקום
כבר לא יכולה לבצע באותה תדירות ומחוייבות
ואחריות. אוף, זה המון החלטות שצריך לקבל.
כמו להחליט מי לא ממשיך לגמר בכוכב הבא.
זהו שחררתי בינתיים, חוזרת ללחץ...מחר מבחן.
כל כך הרבה זמן לא למדתי בשבת.
היו ימים שלא הייתי מפספסת אף פוסט של אלו
שאני עוקבת (ויש בערך 80 מכם) אבל בזמן האחרון
אני נאלצת לקרוא שניים שלושה ברצף כי פשוט
לא מגיעה לכאן כמו שהייתי רוצה ורגילה. אז אל
תעלבו ואל תדאגו לי, אני אהייה בסדר גמור(בינתיים).
מבטיחה לחזור מחוזקת (או שבורה עוד עוד יותר).
אוהבת אתכם
דנה 🌹
ואפילו לא הספקתי לספר לכם על מסיבת הקרוסיות
שהתקיימה בחמישי האחרון ואיך בסופו של דבר
פיספסתי את הופעת הבכורה של המורה שלי
לפיתוח קול. היה הרבה אקשין ונראה לי שעכשיו
אני חווה את נפילת המתח.
