עובדת בקדחתנות על המופע שלי, חמישה חודשים
להופעת הבכורה (הראשונה והאחרונה ☹).
כל שבוע סוגרת עוד פינה, צלמים, רקדנים, זמרות
ליווי, כיבוד, הגברה, תלבושות, עיבוד ועריכת וידאו.
יכולתי למלא משרה מלאה רק בהפקה הזו. היה מעניין
להעסיק את הגדולה שלי בהפקה (היא מאוהבת בתחום
ומחפשת נסיון מעשי). רונית כאמור מגבילה אותי למופע
אחד ויחיד על תקן מימוש פנטזיה לגיל חמישים.
את המופע הזה אני מגלגלת בראש כבר שלוש שנים אז
אתם בטח יכולים לתאר לעצמכם כמה גרסאות היו לליין
אפ שלי. אני רוצה לתת כבוד לכל אותם השירים שנגעו בי,
נכנסו לרשימה אבל מצאו דרכם החוצה עם הזמן.
כולם היו בני ואני עדיין אשמח לבצע כל אחד מהם
אבל כדי שזה יקרה אני צריכה לערוך לפחות שלושה
מופעים שונים. את רוב החזרות שלי אני עושה תוך כדי
נהיגה ועמידה בפקקים, מספקת בידור זול לנהגים סביבי.
אני שרה, דומעת בוכה ואז באמצע השיר צלצול בנייד,
עובדת שלי על הקו, שואלת אם אני מצוננת ומציקה לי
בשאלה בנושא עבודה. טוב, מתחילה את השיר מההתחלה
ונכנסת שוב לזון, פנטזת שיום אחד גם אני אגיד את
המשפט ... "גדי, תראה לי אותם...."
בוקר טוב ישראל
