לא את זה זה, סוטים קטנים וחרמנים.
סוף סוף התגברתי על המבוכה והבישנות
שתוקפות אותי בכל התחלה חדשה.
באחד הפוסטים הקודמים כתבתי על כך שבמסיבה
האחרונה של אורדורה רציתי לגשת ולהציג את עצמי
בפני שתי גבירות שגרמו לי לדופק מואץ אבל הרגליים
סירבו לזוז. הרגשתי די מטופשת מכל המצב כי לא
נעים לי להדחף להיכן שלא הוזמנתי אבל מצד שני
פלרטטנית שכמותי (רק לאחר שבירת הקרח) צריכה
להבין כבר שלא נעים מת מזמן.
אז כמו שאומר השיר... לפעמים חלומות מתגשמים
וכשהגעתי למאנץ אתמול של אורדורה, הדבר הראשון
שראיתי אחרי שאור שחררה לי אויר בחיבוק הדובי שלה,
היתה אותה מלכה שהפעם ישבה על כורסה מרופדת
באחת הפינות ובכל מבט שלי היא נראתה לי עוד יותר
אצילית. הדבר הראשון שעשיתי היה לנתק את המח כדי
שלא יפריע ואז פילסתי דרך ישירות אליה ועוד לפני
שאמרתי מילה אחת, שתינו חייכנו והשיחה זרמה נמשכה
לאורך הערב. הגבירה האריסטוקרטית הזו היא לא אחרת
מאשר "מעגל התשוקה" (והבעיה היחידה כעת היא שאני
רואה אותה בגובה העיניים ולא נדרשת להרים את ראשי
כלפיה).
מעבר לכך היה ערב מאוד מוצלח ואני ממליצה לכל מי
שמתלבט, תגיעו ותכירו ותלמדו. בדיוק לכך נועדו המאנצים
וזה של אורדורה הוא פשוט מושלם. במהלך הערב זכיתי
לקשר עוד מספר פרצופים לניקים ולבלוגים כאן והיה
מאוד מרגש לראות את האנשים בשר ודם.
זה היה המאנץ הראשון שהגעתי כדנה ולא בדמות הגברית
שלי (אור אישרה) וכיאה למאנץ לבשתי מכנס שחור מחויט,
חולצת סאטן כסופה ועליונית שחורה (הכי דייט עם דודה
שלי (או חמותי, אבל זה כבר סיפור אחר)).
את המשפט האחרון אני שומרת לדורה ואור. חולה עליכן
ועל כל מה שאתן עושות עבורינו. וכמובן תודה ענקית
לפוטין שתורם לנו את ביתו למפגש. היה מושלם, מצפה
לבאות.
