במופע שלי אני מדברת על נקודות בחיים שלי
שהשאירו בי חותם. אחת כזו היא מותו של אבי
בטרם עת. עברו מאז 18 שנים, הכאב מתעמעם
אבל הזכרונות לא. לפעמים אני עושה משהו באופן
מסויים בלי כוונה ברורה ואז עוצרת ושואלת את
עצמי "רגע, מאיפה זה בא? בכלל לא חשבתי על זה."
ואז עם קצת חפירה בתוכי אני מגלה טביעות אצבע
של אבי עמוק בנשמתי. מדהים איך כשהוא היה בחיים
כל שרציתי היה להיות שונה ממנו ומאז לכתו אני
מגלה שאני יותר ויותר הוא.
הדמות השניה שצרובה אצלי ומשמשת כעמוד הענן
ההולך לפני המחנה הוא הדוד של רונית שגם נקטף
בסמוך למותו של אבי הוא צעיר מאבי בלא מעט שנים.
מלח הארץ, מפקד בכיר בחיל האויר דוגמא ומופת
לחיילים ואזרחים כאחד.
השיר הבא מחובר לאותו דוד כמו ששיר לשלום
מחובר לרבין. כמו שבחתונה שוברים כוס לזכר
חורבן ירושלים כך גם כאן רציתי להזכיר ולהנציח
את היקרים לי. בסופו של דבר הקדשתי שיר אחר
לאבי תוך הבטחה שבמופע הבא אני מבצעת את
השיר הבא. כשאני לבד עם עצמי אני לא מצליחה
לחשוב על אחד מהם בלי שהשני יופיע גם וזה
מפתיע אותי בעיקר מכיוון שבחייהם לא היה ביניהם
כלל קשר מעבר לקירבה משפחתית רחוקה.
שבת שלום יקרים 🌹
קבלו עכשיו את לאה שבת
