בפרק הקודם עסקתי באכזבה וביורופאלש האהובים
שלי ויש אחת לפחות שעשתה קישור בין השניים שלא
היה בכוונתי לקשור כלל. עבורי, היא המאמי הלאומית,
הייתי שמחה להחשב לחברה טובה שלה.
טוב, אני שיכורה רישמית אז מכאן והלאה אני לא
אחראית למה שכתוב כאן. וואו זה פשוט קסום, חשבתי
שעבדו עלי ושמו לי מים במקום גין. גין, מי ישמע אבל כן,
מי שעד לא מזמן השתכרה מקולה מאבדת את זה אחרי
שתי כוסות ג'ין וטוניק. אני יושבת כאן בלימה בחצר,
משתדלת לשבת ישר אבל זה כזה כיף לסובב קצת את
הראש ולהרגיש שהוא לא עוצר כשאת רוצה. מדהים שבגיל
חמישים אני חווה מה שכל בן חמש עשרה עובר על בסיס
שבועי. אני רואה אותם על הבמה ופשוט מתה מקנאה
והערצה, איך הם זזים בכזו טבעיות, למה לי זה כל כך
מסובך, מה ישחררר אותי לגמרי? לדנה יש יכולת כזו אבל
זה לא מספיק אם אני רוצה להציג נמבר ברמה שלהם ואני
כמובן חייבת את הטוב ביותר. כל דבר פחות מזה, זה
קצת אכזבה...(זוכרת..? לא קשור אליכם, זה שלי בלבד
😘).
בקיצור, כל המטרה של הפוסט הזה היה לספר לכם
שאותה מאמי גרמה לי לחוסר אמינות לפחות בעיני.
בשבוע שעבר טענתי בפני שתי קולגות שאני, שמה זין
על מה שאחרים חושבים עלי. לא מעניין אותי איך אחרים
רואים אותי והכי חשוב לי זה איך אני נראה בעיני עצמי.
הן כמובן לא מכירות את דנה אלא רק את הגבר הנעים
והסולידי יחסית שהם רואות במהלך יום עבודה סטנדרטי
ולכן הן פקפקו בהצהרה שלי ואני מתה מבפנים כי לא
יכולה להוכיח להן את צדקתי. ואז קיבלתי את הציוץ
המאוכזב של המאמי והדבר הראשון שקרה לי הוא בכי
בלתי נשלט. כאב לי שכואב לה, אפילו שלא התכוונתי אז
הגעתי היום במיוחד כדי לתת לה חיבוק ולהגיד לה
שהיא היחידה שכן אכפת לי ממה שהיא חושבת עלי.
לא יאמן שאני כותבת את הקטע הזה כבר יותר משעה,
כמעט בכל מילה אני מתקנת משהו.
הסיפור שבתוך הסיפור הזה היום הוא שפגשתי כאן חברה
שהיתה בת זוג של קולגה שלי ובלתה איתנו בשני טיולים
בחו"ל היום אני יכולה לדבר איתה כי הגעתי כגבר הפעם
ואני חושבת שזו הנחמה הקטנה שלי. זה כל כך כואב
להתחמק ממנה כל פעם שדנה נמצאת מולה במועדון.
אני מקווה שביום מן הימים רונית תתרצה ותסכים
שאשתף גם אותה בחיים המסובכים שלי ואולי אז
זה יהיה קצת פחות מסובך.
טוב, הולכת לנסות ללכת על הקוים, צריכה כבר לחשוב
איך אני מגיעה הביתה.
לילה טוב יקרים
אהבתי את רובכם ❤💋❤💋
להשתמע
דנה