ממש במקרה קפצה לי פרסומת להצגה בקאמרי
בדיוק בתאריכים של הסופ"ש שלנו בתל אביב.
לא בדקתי מי משחק ועל מה ההצגה ומיד הזמנתי.
ההצגה נקראת "בוא נפתח את זה" ועוסקת ברצף
של תובנות שגויות שגורמות לחשיפת סודות שכל
הדמויות רצו להסתיר, כשהמסקנה המתבקשת
היא שכל ההסתרה הזו היתה מיותרת מתחילתה
ועד סופה, חלקה אף היתה כבר ידועה לכולם וששום
דבר טוב לא צמח מעצם קיומה.
גם אם הייתי ממש משתדלת, לא הייתי מצליחה להביא
לרונית את האמת הזו ככה לפרצוף. בדרך כלל
אחרי שאנחנו יוצאות מסרט או הצגה שיש בה
איזה מוסר השכל, אני שואלת את רונית אם היא
לקחה משהו ממה שחוינו כעת. ואז מתחיל ויכוח
שהורס את כל הכיף שהיה עד לאותו הרגע.
הפעם התאפקתי, היה כיף, צחקנו, התפוצצנו מצחוק
אבל בתוכי ידעתי שהיא לא תיתן לשום דבר לסדוק
את החומה שהודפת כל חשיפה מול הקטנות שלנו.
זו עדיין חגיגת יומהולדת חמישים של רונית אז אני
מתבאסת בלב ונותנת לה את כל הגבר שלה שאני.
אין זכר לדנה ולמרות שאני נהנית עכשיו עם רונית
גם כגבר, עדיין צובט לי.
יש לנו עוד יום עמוס לפנינו אז חוזרת לפנק את
רונית ומאחלת לכם להגיע ולהגיד לי שלום, ולהציג
את עצמכם בפמדום של אורדורה במוצ"ש הבא.
אוהבת
דנה 🌹
