לפני שהחלטתי שדנה היא זו שתגיע לחתונה,
דאגה החברה המושלמת שהזמינה אותי להזהיר
אותי שהקהל מורכב ברובו ממרוקאים קשוחים
וסקרנים שלא רגילים למראות כאלה ולא מתביישים
להביט ולשאול שאלות וגם לעקם פרצוף בפרצוף
אם את לא באה להם בטוב. האמת, התרגשתי אבל
בטוב, אני אוהבת שאלות וסקרנים. וכך לאחר החופה
אני מובלת יד ביד על ידי החברה משולחן לשוחן
והיא מציגה אותי בגאווה. באחד השולחנות היא מושיבה
אותי ליד זוג ומספרת להם על.
ואלו המילים שלה... (לא נגעתי):
"אני רוצה שתכירו את חברה שלי דנה, במשך היום
היא גבר גבר, לא סתם גבר, מהג'ונגלר. היא אחראית
על כל ה xxxxx של כל ה yyyyyy במשרד ה zzzzz.
אבל בערב היא לוקחת קצת מנוחה לנפש ונרגעת
כשהיא מתלבשת כאישה. זה במקום לעשן או אלכוהול".
היא פונה לזוג שלידי ופוקדת עליהם ועלי "דברו" וקמה
להמשיך את סבב הברכות עם יתר האורחים.
אז אנחנו מקשקשות ושני בני הזוג מתעניינים באמת
וכל רגע הגבר מופתע עוד קצת.
"מה? את נשואה? ואישתך יודעת?"
"מה? יש לך ילדים? גם הן יודעות?"
ואז לאחר עוד כמה הפתעות קטנות מגיע הקליימקס...
"מה??? את מרוקאית??? מי היה מאמין, הייתי בטוח
שאת שכנזיה מתל אביב."
כן, כן, מי היה מאמין. זה יכול לקרות במשפחות הכי טובות.
וכך השארתי אותו להתאושש מהגילוי והמשכתי במסע
ההסברה על צורות חיים אחרות.
אני נהניתי מכל רגע
מקווה בשבילם שם הם נהנו