כבר לא שותקת

כבר יותר משנתיים אני עוקבת אחריה, 

כל פוסט אני מתמוגגת מהתוכן מהצורה

מהאוירה שהיא מקרינה. אומרת לעצמי 

שבחבורה שלה הייתי רוצה להיות. בתחילת 

הדרך היו פוסטים של ספורט וטיולים, ילדת

טבע, שנטי בקלאס. עם הנוצה שבלעדיה היא 

לא זזה היא מזכירה לי קצת את פוקהונטס (כן,

כזאת קשישה אני). בהמשך הדרך נוספו 

החלקים של הקוצ'ינג שמעבר לצורה שהיא

מעבירה אותם, היא גרמה לי לצביטות בלב.

זה לא בגללה, ממש לא, היא מושלמת. פשוט

השלכתי את הדברים עלי ולמרות שרציתי ליישם 

לא מעט מהם, בכיתי לא מעט על הכבלים 

שמונעים ממני. רבים אומרים לי שאני צריכה

ללכת עם הלב שלי אבל הם לא מבינים שהוא

שייך גם לרונית. אנחנו שני חלקים של גוף אחד,

והתוצאה היא ששתינו נהנות קצת וסובלות הרבה.

די לדבר על עצמי, נחזור למהממת שלנו...

בחודש האחרון החלטתי לקחת יוזמה ופניתי אליה .

כתבתי לה שלמדנו יחד באותם בתי ספר ובאותה

הכיתה ויש לנו שתי חברות משותפות בפייס. חשבתי

שאולי זה יפיג חששות לגבי הפניה שלי. כתבתי גם 

שאני מאוד אשמח לפגוש אותה פנים אל פנים כי

אנשים בדמותה אני רוצה בחברתי. אני מבינה שאני 

קצת רכושנית, מה זה רוצה חברים כאלה? מה אני

חושבת לעצמי? שאפשר לקנות חברים לפי הזמנה?

היא בכלל לא מכירה אותי, מה פתאום שתסכים לפגוש

מישהו זר שלא במסגרת אימון או טיפול מסודר?

אני יודעת שאם אבקש מחברים או חברות שלי לבצע

משהו עבורי, הם יבצעו זאת גם אם לא יהיה להם ברור

מה התכלית ולמה אני מכניסה אותם. וזה הדדי. יש אמון 

מוחלט שכולנו שומרות אחת על השניה. קיויתי שגם

במקרה הזה זה יעבוד למרות שלהיות באותה כיתה לפני 

40 שנים לא ממש נחשב לקשר של חברים טובים.

לפני עשור זה לא היה קורה לי, לא הייתי זורמת ככה

לפי אנטואיציות ולא הייתי פועלת מהבטן. הכל היה 

מחושב ומהוסס, עם כל הגבריות שלי הייתי מאוד

ביישנית. התוצאה היא שאני עכשיו מרגישה שאני

מציקה לה והיא משתדלת בנימוס להתחמק. אני

מרגישה שאני צריכה לשחרר ואם המפגש הזה

צריך לקרות הוא יקרה בזמנו. אני כותבת את הדברים 

כי מצב דומה אני עוברת עם קולגה שמכירה אותי 

ברמה אחרת לגמרי וגם איתה אני באותו המצב ולאורך

תקופה ארוכה יותר. עם הקולגה הצלחתי לשחרר

ולהעביר את הכדור אליה, היא תקבע מתי נח לה

לפגוש אותי מחוץ לעבודה וברור לי שגם איתה

זה יתמסמס. בקיצור אני לומדת בדרך הקשה

שלאנשים יש חיים משלהם והם לא עוברים לדום

כשמתאים לי ואני לא יכולה לזרז בלי לחשוף

פרטים שאני לא רוצה לחשוף מוקדם מדי.

זהו, פרקתי קצת

מתחילה שבוע חדש, עמוס כמו השבוע הקודם

וכמו השבועות הבאים. אולי זה יסיח את דעתי

וקצת ינחם כי למי יש זמן לנשום כשאין לי זמן

להכניס סיכה בלו"ז המטורף שלי.

מקווה שלא סבלתם מדי

אשתדל לפצות בסיפורים יותר מעניינים בהמשך

שבוע טוב וקסום

דנה 🌹