לא מוצאת מרגוע, אפילו לא לקצת, רגע לעצור את העיר
ולהנות מהדרך לפני הסטירה הבאה.
כתבתי כאן על הדייט עם החברות של החברה שלי ועל
העונג שזה יצר בי שנמשך בסופ"ש. העונג הזה היה מועשר
כי בראשון האחרון ממשנו דייט שחלקנו מפנטזים עליו המון
זמן. רגע חרמנים, תזיזו את היד משם, זה לא מימוש כזה.
בראשון יצאנו אם זוג חברים (אותה החברה..) לפרסיליה
מלכת המדבר. כשהרעיון עלה, לא נפלתי כי לא רציתי
לקלקל את הטעם המתוק שיש לי מסרט הקאלט הזה.
אבל בהמשך התרצתי בתנאי שדנה תהיה בדייט הזה.
לראות את רונית אומרת כן היה רגע של נחת (הם מכירים
כבר את דנה אבל רונית לא מוכנה לדבר עלי איתם). ואז זה
הגיע, אני כמובן מאחרת כרגיל ויש לשלושתם זמן לדבר
בלעדי ורונית פותחת את הלב בפניהם. כששמעתי על
השיחה התמוגגתי מגאווה כמו אמא אווזה, לא על התוכן
אלא על עצם קיומה. הערב היה מקסים, הארוחה שלפני
והמופע המושקע והסוף האופטימי לעוד דייטים כאלה
כולל בחו"ל.
זהו, הגענו למאה. מכאן הצלילה לאפס במהלך השבוע.
לפני חודש בערך רונית אמרה לי שהיא מסכימה שאפגש
עם זוג שולט כדי לממש את הצורך שלי בכניעה. היא לא
מבינה מדוע יש בי צורך כזה ועייפתי מלנסות להסביר. אז
לכבוד יום ההולדת הממשמש ובא היא פרגנה לי את
הסכמתה (היא אפילו הציע זוג יקר שאנחנו כבר מכירות
❤️). היו לי תכניות לכתוב על זה כאן ולגלות האם יש כאלה
שחושקים בי אבל הדחיינות הרגילה שלי מסמסה את זה.
ואז משום מקום אני מקבלת השבוע הצעה לסשן מאותו זוג
אהוב. לא מאמינה בקארמה אבל יודעת לזרום איתה
וכרגיל שיתפתי את רונית ובקשתי את הסכמתה. היא
כנראה היתה כבר חמה עלי לפני כן והקרירות התעמקה.
רק אתמול בערב כששאלתי שוב היא אישרה בחוסר
שביעות רצון אבל זה כבר היה מאוחר מדי.
אני כל כך מבואסת כרגע, לא מצליחה להתעודד ממה שיש
לי בחיים האלה, רואה בעיקר את החיים שחולפים מולי
ואני לא על המסילה הזו. זה גורם לי להתכנסות בעצמי,
פחות זמן זוגי עם רונית, פחות אהבה ואנטימיות ששתינו
צריכות כל כך כעת.
למה זה צריך להיות כל כך מסובך?
מקווה שלא קיטרתי יותר מדי, אבל סוף סוף יש לי כמה
דקות לפרוק לפני שמתחילה סשן משימות שיסתיימו רק בחצות.
סופ"ש קסום חברים
אוהבת
דנה 🌹