נשאבת עכשיו לסרט קטן ומקסים עם מג ראיין ודויד
דכובאני. הם היו זוג לפני 25 שנים ונפרדו ביוזמתו.
הם נפגשים במקרה בשדה תעופה כשהם תקועים שם
בגלל מזג אויר. נסיונות ההתחמקות בהתחלה משתנות
לשיחה שהולכת ומעמיקה. סרט בנות מושלם לשבת
גשומה בצהרים כשאני מתחת לפליז.
אני צופה וחושבת על גלי, האקסית המיתולוגית שלי.
היינו מלך ומלכת הכיתה ביסודי במשך שלוש שנים,
בחטיבה קצת התרחקנו והתקרבנו שוב באוניברסיטה.
אז כבר הייתי מאוהבת נואשות ברונית והחברות עם גלי
נשארה אפלטונית פלוס. אחרי שקידשתי את רונית, גלי
נתקה קשר ולא היתה מוכנה לדבר איתי. ניסיתי לחדש את
הקשר מספר פעמים וקיבלתי גם תגובות זועמות על חלק
מהנסיונות. אני מתנחמת בעובדה שהיא הגיבה כך גם
לאחרים אבל מדי פעם כשאני במוד כמו עכשיו אני חושבת
עליה. איפה היא, איך נראים חייה, משפחה, עבודה וחברים
משותפים. זה מרגיש כמו פצע פתוח שימשיך לגרד לי עד
להחלמה המלאה אבל באופן הזה ההחלמה לא נראית
באופק.
אז אם במקרה אתם מכירים איזו גלי, חיפאית במקור
בעשור השישי לחייה, שתפו אותה שיש מישהי מיוחדת
שתשמח לדבר איתה. ואם בטעות זו תהיה הגלי הלא
נכונה, אולי תצמח חברות חדשה עם גלי חדשה...
שבוע טוב חברים יקרים
אוהבת
דנה 🌹