כבר לא שותקת

המשפט הזה מטייל לי במח כבר יותר מחודשיים ולא

הצלחתי לפנות זמן כדי להעלות אותו כאן בכמה שורות

בודדות. אבל כשאני בשוונג של כתיבה זה דוחה גם את

פסח. לפני מספר חודשים שמעתי תוך כדי נסיעה ראיון

עם מנכ"ל חברת "על הלחם" שמייצרת ממרחים שונים.

הוא סיפר שהם יצאו עם ממרח חדש בטעם פתיבר. 

זה מאוד שיעשע אותי והזכיר לי ממרח כבד בטעם חציל.

הלו, אם אני רוצה חציל, אני אוכל חציל ואותו הדבר לגבי

הכבד. אבל בתור מכורה אמיתית לפתיבר עם נוטלה הייתי

סלחנית ולא ביקורתית. 

שבועיים אחרי הראיון הזה הבנות שלי נכנסות הביתה עם

ממרח פתיבר ומאז הכל הסטוריה והסטריה. הנוטלה

נשארת על הדלפק במטבח קצת מיותמת. אני הצרכנית

העיקרית של הממרח הזה אצלי בבית ותמיד זה על פתיבר.

כל פעם שאני מורחת פתיבר, מתנגן לי המשפט האלמותי

מהסרט "הספר הירוק"  

 kentucky fried chicken, in kentucky

וזה מוחק לי את כל רגשות האשמה ואני מתענגת על

הפתיבר הבודד הזה כמו מלכת אנגליה.

מי שיצליח לצור לי גיף עם הקטע הזה מהרסט, תבוא עליו

הברכה.

סופ"ש קסום חברים

דנה 🌹