כבר לא שותקת

בוקר נפלא שמתחיל בנסיעה דרומה לפגישה עם לקוחה. מדהים כיצד ההרגשה משתנה כשעוברים את ראשון והכבישים נפתחים ואיתם גם הנשמה. הכביש כמעט ריק אבל אני לא ממהרת. השפתון שמרחתי בתחילת הנסיעה כבר הכניס אותי לאוירה המתאימה. שיר של אילנית שמתנגן בגל"צ גורם לי לדמוע ואני לא מבינה מדוע ( אז ככה זה כשאת אישה ). במקום לסיים את היום במשרד חזרה במרכז, אני מתכוונת לבלות את הצהרים כדנה ( אם נדייק אז רק חצי דנה ) בפאב האהוב עלי בתל אביב. הייתי שמחה לחברה אבל גם לבד מתכוונת להנות משעה קסומה.

מאחלת לכולכם חג פסח שמח, חירות ושחרור מכבלים. 

נשיקות

דנה