איך מסבירים לה שגם אני מרגישה? ועכשיו ההרגשה ממש מזופתת. אז מה אם אני לא בוכה לפני כולם, לא מיללת שרע לי במצב שנוצר, שבעצם אני רוצה בדיוק את מה שהיא רוצה, אנחנו באותו צד רק שההגיון שלנו עובד אחרת. בעבר הרחוק הייתי יותר קשוחה, הכל היה שחור או לבן, אני תמיד צודקת וכל היתר תמיד טועים. גם היום אני עדיין תמיד צודקת אבל פחות מנסה לחנך את כל היתר. הבנתי שזה חסר סיכוי אז לרוב אפילו לא מנסה להסביר את עצמי ואז הרושם שמתקבל הוא שאני סוציומאטית מתנשאת וקרה. איך מסבירים לה שאני אוכלת את עצמי מבפנים מתסכול? עוד מעט הכל ישוב לקדמותו, בעיקר בגלל שהשבוע החודשי יסתיים אבל אני אשאר עם תחושת החמצה על אובדן שבוע יקר בחיינו וקרב מיותר שלא היתה שום סיבה הגיונית שיפרוץ. אני צריכה להפנים שיהיו עוד גלים כאלו בחמישים שנות הזוגיות הבאות שלנו. אולי אפילו לנתק את ההגיון ואז זה לא יכאב. שלא תבינו לא נכון, אני לא צדיקה, אבל נמצאת בין הפטיש לסדן. צריכה לבחור בין תוצאה גרועה ובין תוצאה ממש גרועה. בסך הכל רציתי קצת הבנה. זה לא היה פורס לי שטיח אדום אבל יכולנו לחלוק יחד את אותו התסכול. ממתינה בסבלנות לשלווה שאחרי השקט שאחרי הסערה.
לפני 6 שנים. 31 ביולי 2017 בשעה 22:27