כבר תקופה לא קצרה אני בתחושה של סחף והדרדרות בשליטה שלי על הזמן שלי. כשאני מצליחה לארגן את המחשבות שלי אני שמה לב שבהרבה תחומים אני מאוד טוטלית ולעיתים קרובות מפספסת את העיקר. בחצי השנה האחרונה אני מבלה כאן בקהילה לפחות שלוש פעמים ביום. בבוקר זה נמשך יותר משעה. עדיין לא מיציתי את הבלוגים הנהדרים בכלוב, את הסיפורים ואת כל מי שרצה לשגל את רונית מולי. רוב הזמן אני קוראת, לפעמים מגיבה. כבר הרבה זמן לא כתבתי, כנראה שלא סובלת מספיק. למעשה אני מאושרת מהזוגיות של רונית ושלי למרות שהחזון שלי מקדים אותנו במספר שנים. אבל בואו נחזור לעיקר, אני מרגישה שאני נותנת לזין שלי לשלוט בי ולא להיפך. אני מאחרת באופן קבוע לעבודה כי רוצה לקרוא עוד פוסט עוד סיפור עוד סירטון. כל איחור מרחיק את חזרתי בערב לנסיכות ולגבירה בבית. לעיתים נחמץ לי הלב לראות את הקטנה שלי שקועה בשינה עמוקה לאחר שחיכתה לבואי. ואני חושבת לעצמי איזה מן הורה אני אם אני לא מצליחה לשחרר את האחיזה מהזין בבוקר כדי שאוכל לבלות קצת זמן איכות עם בנותי בערב. אני בטוחה שלא אחסר לכם ומקווה שאוכל להסתדר בלעדיכם. אני לא פורשת אבל מתכוונת להוריד קצת פרופיל. בכל מקרה מבטיחה לעדכן אם יעבור עלינו משהו מעניין.
סופ"ש נעים
דנה