כבר לא שותקת

הבוקר התחיל אופטימי. הגדולה שלי צריכה טרמפ מוקדם לבית הספר ואני שמחה שיש סיכוי שאגיע בשעה נורמלית למשרד. עוצרת לתדלק באלונית בצומת העוגן ואז מגלה שהמצבר סיים את חייו. ניסיתי במשך רבע שעה לשנורר כבלים אבל ללא הצלחה. התקשרתי לשירות שהבטיח לי שתוך שלוש שעות יחליפו לי מצבר. בשעה נורמלית כבר לא אגיע, אז חמושה בפאה הבלונדינית משקפי שמש קולר סטן אדום ושפתון בורדו יצאתי לשוטט בין החנויות במתחם. הייתי מעדיפה לשוטט בלי הלחץ של יום עבודה אבל לוקחת מה שנותנים. צמוד לכניסה של הסופר יש חנות פרחים קטנה. העובדת שבדיוק החלה להוציא סטנדים של עציצים, מביטה בי וחיוך מקסים נמתח על פניה. היא אומרת לי "יפה לך" ואני נמסה ומחסירה פעימה. היא שואלת למעשי ומיד מציעה לי את הכבלים שלה וורד אדומה ומהממת (מפחיד איך שהתלהבתי מפרח). אסירת תודה אני מחליטה קודם לפרגן לה כוס קפה ואחר כך לנסות להניע. התנועה בחנות עדיין דלילה ויש לנו קצת זמן לפטפט. גיליתי אישה מקסימה ומיוחדת אפילו יותר מהשם שלה. באותן דקות הרגשתי כמו בתוך בועה שקטה ומגוננת (מזכיר לי את האוירה בסרט נוטינג היל). אבל בחיים כמו בסרט החלום נגדע בצורת טלפון מהשירות (מרגיז כמה שהם יעילים דווקא כשלא צריך). אז בסך הכל זכיתי לשעה קסומה עם אישה מקסימה. אתם שואלים איך קוראים לה? את זה אני משאירה לכם לגלות לבד. ותגידו שדנה שלחה אתכם.