אתמול בשעת לילה מאוחרת רואה לבד את הסרט החתונה של גיני.
קטרין הייגל היא אחת האהובות שלי ואני נעשית רגשנית ודביקה בכל הופעה שלה. אבל הפעם זה היה יותר מזה. פשוט בכיתי (עם דמעות והכל). בגדול תכננתי דייט עם חמתי בפורים (זו התלוצצות שכבר רצה בינינו בחודשיים האחרונים) ובהזדמנות הזו לספר לה על דנה (בינתיים בגדר פנטזיה כי רונית תוריד לי ביצה לפני שזה יקרה). אני בוכה ואין מי שימחה את דמעותי. כבר במהלך הסרט אני חושבת שממש ארצה להושיב את חמתי אצלי בסלון וביחד לראות את הסרט. אני אבקש זאת כמתנת יום הולדת כי היא חסרת סבלנות ולא תבין למה אני מבקשת את זה. אחרי כן אני אפתח את ליבי בפניה ואתפלל שהיא לא תחוש בליבה. חמתי תהיה הראשונה שתכיר את דנה. למרות שיש לנו המון חיכוכים, אני מאוד מעריכה את יכולתה להבין ולקבל אותי בסופו של דבר.
כעט נשארה מהמורה אחת לעבור. לשכנע את רונית להסכים לכך.
טוב , אם לא שכנעתי אותה לפחות כתבתי את זה....