מכירים את השיר killing me softly?
זה מה שהרגשתי לפני מספר חודשים כשנתקלתי במקרה בבלוג של סיגל (שם בדוי). קראתי סיפור שהיא כתבה ולא הצלחתי להבין איך ומתי היא חדרה לראשי ופשוט כותבת את המאוויים הכמוסים שלי והפנטזיות שרק רונית זכתה להכיר. בגדול אני מעדיפה לקרוא כאן ובאתרים נוספים סיפורים ארוטיים על פני סרטוני פורנו. כן אני מוזרה, אבל כבר לא מתביישת לאמר בקול שאני אוהבת את הרגשות שלפני ובמהלך הסשן יותר מאשר את האקט עצמו. ולכן במרבית הפעמים מאוד התאכזבתי מסיפורים שנכתבו ברמה מאוד רדודה. אפשר לאמר שנשקתי הרבה צפרדעים כדי למצוא סיפור ראוי. ואז הגיעה סיגל. להגיד שהסיפורים גירו אותי יהיה underestimate. אני התרגשתי והצטמררתי ובכיתי בערך כמו שקורה לרונית כשהיא רואה "נשים קטנות" או "ג'ין אייר".
כבר אז רציתי להכיר את הדמות שמצליחה לקרוא אותי ברמה כזו. אז היו גישושים ופלירטוטים באדומות אבל סיגל פחדה להפתח ולהחשף. אני מכירה את זה מהבית, גם רונית לא מבינה את הצורך שלי להכיר חברים מהכלוב ולי מאוד קשה להעביר את התחושות שלי אחרי מפגש הכירות כזה. אבל היום זה קרה. נפגשנו באמצע היום כשאני עוזבת את המשרד עם כל התקלות מאחורי ומבטיחה לחזור בעוד שעה וחצי. כל הדרך לבית הקפה וגם בזמן שחיכיתי (רונית, אני יודעת שלא תאמיני אבל הגעתי לפני הזמן) הפרפרים בבטן גמרו אותי ולא ידעתי מה לעשות עם עצמי. כשסיגל נכנסה לא היה לי ספק שזו אכן היא. התאהבתי ממבט ראשון אבל ניסיתי לשמור על איפוק. סיגל בקשה להכיר את הגבר שמאחורי דנה אז הסתפקתי בשפתון חום, צעיף סגול דק ומבושם וצמיד ששמרו על מגע נשי קל שעוזר לי להיות רגישה יותר מבדרך כלל. את תוכן השיחה אני אשמור לעצמנו. רק אגיד שפגישה של שעה וחצי נמשכה בסופו של דבר ארבע שעות וגם זה רק כי היינו חייבות.
אני קוראת כאן הרבה פוסטים של דייטים הזויים ונפילות. אני לא יודעת האם אני טובה בלזהות אנשים טובים באמצע הדרך או שיש בי משהו שאנשים טובים מזהים ומוכנים להתקרב. בכל מקרה יש לי מאה אחוזי הצלחה בלהכיר חברות וחברים חדשים כאן ואני לא יודעת למה מגיע לי כל הטוב הזה.
אני כבר מחכה לפגוש שוב את סיגל ולהשלים קצוות שלא סגרנו ולפתוח חדשים.
סיגל - הצלחת לגעת בי ברמה שאף אחת לא הצליחה (פרט לרונית) וכמו שהבטחתי לך, אני כאן לעזור אם תרצי. מרגישה שזו תחילתה של ידידות נפלאה....
