לפני 6 שנים. 22 בדצמבר 2017 בשעה 6:35
עשרים וחמש שנים אני מכירה את חמתי. אוהבת אותה מעריכה אותה ומתעצבנת ממנה. נשיקות על הלחי היו שמורות לערבי חג. לא הייתי מאלה שנמרחות בחיבוקים ונשיקות. אבל בזמן האחרון אני רק רוצה להיות לידה. מחפשת תירוצים להגיע אליה. הלילה אפילו חלמתי עליה. היא עולה לקומה השניה להגיד שלום לנכדות. אני בדיוק יורדת. היא עוצרת לידי, שואלת לשלומי, נשיקה על הלחי וחיבוק. אני מחבקת ביד אחת את מותניה ונצמדת לא רוצה לשחרר. זה היה חיבוק של נצח לא משהו לנימוס בלבד. מקווה שהיא הבחינה בשוני. ולחשוב שרונית חשבה שיותר גרוע כבר לא יהיה....