חוגגות עכשיו יום הולדת לרונית עם תיסלם בשוני. הפעם לשם שינוי השארנו את דנה בבית. אף פעם לא הערצתי להקות או זמרים בצעירותי. אהבתי את המוזיקה אבל לא ממש הקשבתי למילים. היום אני יכולה להגיד ש"אני פה בגלל אישתי" ואני מתמוגגת מכל רגע, גם מלראות את רונית משתוללת למרות הרגל הכואבת וגם מלראות חבורת קשישים עם כרס קורעים את הבמה באנרגיות מטורפות. יאיר ניצני בהדרן שירה בציבור וכמובן אהשם תמיד. מדהים אותי עד כמה אני פתאום נהינית מהופעות חיות מהמילים מהמוזיקה בחזה ומיד ביד עם רונית. מי חשב שהופעה של תיסלם יכולה להיות כל כך רומנטית.
השיר היחיד שהתחברתי אליו כבר מבראשית, (אז כבר לא הייתי צעירונת)...
למה מגיע לי כל האושר הזה?
מרגישה מבורכת.
ואחרונה חביבה, דנוש, אם היית כאן היום בטוח היית קורעת את הרחבה עם רונית. אני מסתפקת בינתיים בכיסא בר צופה ברונית עוד מעט גומרת כמו שלא גמרה מעולם.
סופ"ש נעים לכולכם
שלנו כבר מושלם
