כבר לא שותקת

אחת הכותבות כאן האהובות עלי היא סינגל שיקר. היא לא כותבת לעיתים קרובות אבל כל סיפור מגיע לשיאים גבוהים מקודמו. אצלי זו היתה אהבה מפוסט ראשון. הרבה זמן התכתבנו לפני שנפגשנו לקפה. הקפה הזה נמשך ארבע שעות. נראה לי שכבר כתבתי על זה בעבר. מאז יצא לנו להפגש מספר פעמים לזמן קצר ותמיד נשאר טעם של עוד. ברביעי התממשה לי חצי פנטזיה כשנפגשנו לארוחת בוקר משולשת יחד עם רונית במקום פסטוראלי ומפנק. הבוקר זרם ואין מאושרת ממני. אומנם רק חצי פנטזיה אבל זה היה צעד גדול עבורינו. אתמול הקדמנו את חגיגות סוף השנה במסיבת שנות השיבעים ב  the gate. מזג האויר השאיר רבים בבית אבל אותנו דבר לא עצר. רונית דאגה לפנק אותי ולתת לדנה להתפרק עם החבורה התל אביבית שלנו למרות שלא הרגישה טוב (אשת חיל כבר אמרתי?) . תמיד אמרתי שמגיע לרונית יותר, מקווה לזכות לפנק אותה בשארית חיינו ביחד. אז סגרנו את השנה ומיד פותחים את החדשה עם עופרה חזה בזאפה. הפעם נשאיר את דנה בבית. רונית תשמח לקבל מדי פעם את הגבר שלה לצידה (מעט מידי לטעמה). מדהים בעיני השינוי שאנו עוברות מבטטות שמעדיפות קפה על הספה בבית וסרט לשתי פצצות אנרגיה שקורעות רחבות ואוהבות את זה. הקטע שעדיין צובט לי הוא שנאלצתי לסרב להזמנה של החבר הכי טוב שלי למסיבת סילבסטר בטענה שריקודים ורעש זה לא הקטע שלי. בסך הכל דואגת לבריאות הנפשית שלו, לא בטוחה מה יקרה כשיראה מולו את דנה. אולי יום אחד...