כן, התרגשתי השבוע. אתמול קברים של עפרה חזה עם הופעת אורח של יזהר כהן בזאפה חיפה. ההתחלה היתה רדומה רק בפינה התל אביבית שלנו היה אקשיין. באתי בעיקר בשביל החברה ופחות בשביל ההופעה וכרגיל מאוד נהיניתי (גם מההופעה). הפעם השארנו את דנה בבית. עם כל הצער שבדבר, רונית מעדיפה את הגבר שלה לצידה עם הבלחות של דנה מדי פעם. היום התכניות לא היו סגורות עד הסוף אבל בגדול תכננתי לבלות עם הזוג שנתן לנו את העונג לחוות עיסוי טנטרי. קיוויתי שיהיה לנו מספיק זמן איכות יחד אבל צרכי עבודה צימצמו את זה בקושי לשעה. בבוקר התנהגתי כמו אדיוטית גמורה ופגעתי ברונית. באמת שלא התכוונתי, אבל הלחץ להספיק יותר מדי דברים בפחות מדי זמן גרם לי להיות קצת כלבה סוציומטית דווקא בימים הרגישים של רונית. כשרציתי להתנצל היא כבר לא רצתה לשמוע. רציתי להעניש את עצמי ולבטל את הדייט עם הזוג המקסים אבל בסוף החלטתי שאין טעם להרוס את היום יותר ממה שכבר נהרס. אז הדייט היה קצר וקולע, ישבנו לסושי בקניון רמת אביב ולאחר שהם המשיכו לדרכם עשיתי סיבוב בקניון, מצאתי את המגפיים שלא אוכל להרשות לעצמי בסטיב מאדן ועכשיו עוצרת לחטיף באיריש פאב בגלילות. רשמתי לעצמי שהבוטים כאן ממש מתאימים למימוש אחת הפנטזיות שלי. עוד מעט אקום ואנער את השביזות, יש עוד ערב ארוך לפני. מקווה שרונית תסלח לי בקרוב. לא מסוגלת לראות אותה סובלת, אבל גם לא מצליחה להראות לה שבאמת כואב לי.
לילה טוב
דנה