לא יודעת בדיוק מאיפה להתחיל.
ממפגש המתלבשות שהיה בחמישי או
מהיום שבו פגשתי את גין.
ממש בא לי לפרגן ליפיפיה המהממת הזו
אז הבחירה היא ממש קלה.
את גין פגשתי באחת המסיבות של דורה,
זו היתה אהבה ממבט ראשון, לפחות מבחינתי.
הגובה שלה, העקבים, המותניים עם הטליה המושלמת,
השיער המהמם (בדיוק כמו שאני רוצה) והחיוך, החיוך
הביישני והמובך. אחרי המבט הראשון יצאנו לדבר
בהמשך הערב ואז גיליתי כמעט העתק שלי אבל צעירה
ומשובחת יותר. גין סיפרה לי על מפגש מתלבשות
שמתקיים אחת למספר חודשים ומיועד למתלבשות בלבד.
מגיעות קרוסיות שרוצות להרגיש נשיות לכמה שעות,
באוירה שקטה רגועה ומפרגנת. אין סיכוי שאני מפספסת
את המפגש הזה. ההתארגנות היתה כמו מבצע צבאי. כבר
ברביעי ארזתי תיק שיכול לספק אותי במשך שבועיים של
מילואים. באותו הבוקר חופפת את הפאה שלי וההתרגשות
מתחילה לטפס. בחמישי יוצאת מוקדם מהמשרד ונוסעת
לבית של חבר להתארגן (הוא היה מת במקום אם הוא
היה יודע מי נכנס אל הבית ומי יצאה ממנו). משם לסשן
איפור ומניקור באיל מקיאז בקניון בת ים מהידיים
המחשמלות של מור המהממת. עוד קפיצה להגיד שלום
לדניאל ולהתמוגג מהחיוך שלה ויוצאת לדרך למפגש.
בחיים לא פגשתי כל כך הרבה קרוסיות במפגש אחד.
זה היה כמו להכניס ילד לחנות ממתקים....
הערב זרם בדיוק כמו שפנטזתי, הרבה מינגלינג,
החלפת חוויות ותלונות על בנות הזוג. הרבה רגש
ותמיכה בלי טרנסים משביתי שיח.
בדרך הביתה כשאני מחליפה בגדים בארומה, מורידה
איפור ולק, מישהיא מפרגנת לי ושואלת אם אני ציונה
פטריוט (כמובן שהתמוגגתי מהמחמאה).
נכנסתי למיטה בארבע לפנות בוקר עם חיוך שלא ירד גם
כשקמתי שעתיים וחצי מאוחר יותר.
למסיבה הגיעו 18 קרוסיות והיד עוד נטויה.
מי שלא הגיעה, פספסה ערב של תמיכה הדדית
ואני ממליצה לכל אחת מכן לעשות הכל כדי להשתתף
בערב הבא.
נראה לי שאני מתחילה לקשקש יותר מדי אז לסיום אני
רוצה להודות לגין ולמיכל על ארגון הערב ואם פספסתי
משהי, מבטיחה להודות ולפרגן באופן אישי פעם הבאה.
