לא מבינה למה אני עושה את זה לעצמי.
כל פעם אני מבטיחה לעצמי שהפעם אצא בזמן
ואפילו אשאיר זמן ספר. אבל תקלה רודפת תקלה
ואני מוצאת את עצמי מתלבשת בחניון חשוך מחוץ למשרד
במירוץ נגד הזמן. חייבת להגיע לפני הסגירה לקנות את מה
שרונית בקשה. למרות שהגעתי עשר דקות לפני הסגירה,
דווקא החנות הזו כבר היתה חשוכה מזמן. בדיעבד לא היה
לי סיכוי הפעם אבל הרגשת הפיספוס לא מרפה. כבר
התלבשתי, רציתי להראות במקום החדש ולהכיר את
המוכרות, אבל אלו הם חיי. אז מה עושים עם הגוף
המהמם שלי כדי להתנחם קצת לפני שחוזרת הביתה. מזמן לא
ישבתי בפאב האירי בגלילות וזה על הדרך הביתה, אז
נכנסת, יושבת על הבר עם קוקטיל וכותבת . די ריק כאן
בשעה זו. דווקא קיוויתי שיתחילו איתי אבל אין סיכוי היום.
במחשבה שניה זה המקום והשעה לקיים דייט לקרוסיות
בישניות. גם להיות בחוץ, גם אוירה מדליקה, וגם בלי יותר
מידי קהל שאולי יביך את הבנות.
אני מוכנה להרים את הכפפה.
מי מצטרפת?
לילה קסום
דנה