יושב על ספסל ביער מול הנוף וחושב
את כל כך הגיונית
ואין לך משבצת עבורינו
זה כל כך פשוט וכל כך הגיוני
ואם אין משבצת אז אין איפה להשתבץ
והכל פשוט וברור.
זה לא שאני לא נוגע
זה לא שאת לא מרגישה
זה לא שלא מעניין לנו
זה לא שלא נעים כל כך
זה לא שאין תשוקה
זה לא שאנחנו לא מבינים את החסרונות והקשיים והבעיות זה של זו
זה פשוט שאין משבצת
ואת צודקת – אין לנו משבצת - המשבצות הקיימות תפוסות, האחרות לא אפשריות
ואני
עם כל הרגש הרגשני שלי – לא מצליח לשבור את ההגיון הפשוט שלך
אם אין משבצת אי אפשר לשבץ
אז אני חושב שגם אם אין משבצת אפשר להרגיש ולהתרגש ולרגש – מחוץ למשבצת
לא הכל חייב להיות במשבצת שתוכננה מראש
ואם אין משבצת יש עיגול, או מטלופלפקן ירוק בהיר, או בועה, או ענן או משהו
שאפשר לשים בתוכו מילים ומחשבות שעוברות בין שני אנשים,
אחת שהרגש שלה כלוא חזק בתוך ההגיון
ואחד שההגיון שלו (והוא הבן אדם הכי הגיוני בעולם שהוא מכיר) התבלבל לחלוטין מהרגש
ולא צריך לתת לזה שם, ולא משבצת, ולא הצדקה – צריך להרגיש, לחייך
זה יכול להיות כל שעה ויכול להיות פעם בחודש
זה יכול להיות מקרוב - ויכול להיות מרחוק רחוק
זה שם ואין שום הגיון בעולם שיעלים את זה מהעולם
אבל
אוף את צודקת
אין משבצת
ואני אחכה
אולי פעם תהיה....
