האופיום שלי...

לא מוחאת לך כפיים!, לא מסתכלת לשמיים....
תפסיק לתרץ, תתחיל להתאמץ!
להפוך את האהבה והכניעה לדברים מסובכים
לסחור בהם כמו אנשיי עסקים ממולחים,
ממשיכה להסתכל עלייך מהצד...
ואם תמשיך כך-תהייה בטוח שתישאר לבד!
הצבתי אתגר, אני יודעת שהוא לא פשוט,
תנסה, תתנסה.. תתכשל-אתה לא תמות!
רוצה להרגיש את ההשקעה
שיהיה לי סיבה להיכנע
פתחנו במלחמה- יצאנו לחזית
אתה אדיש- אני תזזיתית
אם נעביר את המלחמה לעורף
תהיה בטוח שעד החורף-
אני לוקחת את הדברים ויוצאת לדרך
אנחנו צולחים רק... ככה-בערך
לא רוצה אדון שהוא גבר בלי מילה
כל דבר הכי פשוט מסתיים עם סימן שאלה
בוא נפצל את הדרכים, נפרק את החבילה
אתה השולט ואני המפעילה
אז מי בעצם מושך בחוטים?
שימלה לבנה, חיוכים מאולצים
בוא נתפצל- כי ככה עדיף
יש שדות של מושפלות בחוץ-תעשה לך קטיף
תמצא משהו שיביא לך אושר
שיהיה לך חשק להתעורר בבוקר
תנפח את האגו על הגב של מישהו אחר,
ורק תעזוב אותי במנוחה
משאירה לך את הכל- לא רוצה להיות שלך
כרגע אני האדון לעצמי
טעויות גורליות זה משהו חד פעמי
הלכתי רחוק ואני לא אחזור
וגם כשתראה את הבריסטול השחור
השארתי שם מילה אחת קטנה
בפינת הדף- כדיי להשאיר חלל ריק לעוצמה
ממשיכה קדימה עם כוחות של מעצמה
לא מסתכלת אחורה אפילו לדקה
לא רוצה להיות האישה הקטנה
ולסיכום- זה פשוט לא מסתדר
הכל קרה כל כך מהר
ואני שונאת לוותר
לוגמת... כך אני שותה...
וזו לא אני!! זה אתה, אתה ורק אתה!!!!