מה למעלה - מה למטה?!

הכל יבש. זאת אומרת, אני יבש. וזאת אומרת, הוא יבש. שניים אוחזין בטלית. זה אומר וזה אומר. בינתיים אני מציע לעצמי קרם לחות. קרם לחוט. קרם להוט. קצפת ודובדבנים מעולם לא זכיתי לכם. לא בגיל 16 ולא בגיל 32. ככה זה. שמוליק קראוס שר ברקע על אהבתו לגיטרה ואני משום מה מקליד מה שאני חושב. מה שחולף לי בראש. בלי מעצורים. כמו אקדח אוטומטי. היא אוהבת אקדחים. עשנים. אין לי אקדחים. הפעם הראשונה שיריתי היתה בצבא. גם הפעם האחרונה. תמיד במדים. מדהים. ובכל זאת כל הקנים הארוכים. ואני בכלל בעניין של לוע ולא של קנה. מערת נטיפים. מחזה נאה. מחזה לחזה. חזה חמודות. שד חמודות. שדה חמודות. שדי חמד. אללי. הלכתי לאיבוד. מה הפסיכולוגית הממוצעת תאמר על כך. ומה המדופלמת. רשימת מצאי - שתי עגבניות. שני מלפפונים. פלפל אדום. ארבעה ליצ'ים. ארבעה אגסים. שני תפוחים ושני שזיפים. זהו, סקרתי את מגירת הפירות והירקות במקרר. כעת לקומה הבאה. ממש לא. ממש כן. אני מתחנן להפסיק להקליד בלי לחשוב. היכן הם ימי השורה האחת? תמו. כעת מילים כדורבנות. דני קיי חדש בא לשכונה. אחד שלא דופק חשבון אחד שלא דופק מילים. אחד שלא דופק בכלל. מתי היתה הפעם האחרונה? שכחתי. זיכרון עמום. אבל זו תל אביב. איך יכול להיות. כנראה שאני צריך להרים את "אם כל ההפגנות". כנראה שאני צריך להרים אותה. גבוה גבוה ואחר כך לשמוט. להחזיר אותה לקרקע המציאות האפורה. בסך הכל מציאות הרחוב היא מדרכה, כביש. עמוד אין כניסה אדום. אור ירוק של רמזור. אמצע הקיץ. אני ארטיק. משווע לליקוקים. נוטף כמו כתם רורשך על המיטה שלי. שבוע חדש. נמתין להתפתחויות. בהצלחה לנו.