ברקע צילה דגן שרה אדית פיאף שרה על האקורדיאוניסט. אני כמעט וגונח מאושר. הבוקר היה נפלא הגם שנשמתי דולרים ירוקים מפחד. ישבתי בקפה הקבוע שלי. הייתה אוירה טובה. שיקית. פריזאית. הבטתי ללא הפסק במחשוף של מיכל. היא הביטה בי מביט במחשוף שלה ושמטה שרוול כדי שאראה גם כתף גבעולית וטרייה. אחר כך בהיתי בישבן של אסתי. היא הסתובבה לכיווני ראתה את עיניי הזורחות ועיכסה בגאווה לעבר שולחן רחוק יותר. בבית אכלתי תמרים טריים שהספקתי להקפיא אמש בפריזר. קראתי קצת אדגר אלן פו. אף אחד לא היה פה. איתי. אז נכנסתי למחשב. גיליתי שהערב בערוץ MGM מקרינים שוב את "כנר על הגג", וחשבתי לעצמי שאם דבר לא יסתדר לפחות ארדם עם חיים טופול. צהריים לוהטים. סוף אוגוסט. מתאונן ומאונן. שאנן משהו. ידיעה בלתי ברורה שמחר יהיה גם בוקר נפלא. תתקשרי אלי. מה דעתך? תתקשרי אלי. לפחות תכתבי לי. תספרי מה את לא לובשת כעת. ומה לא לבשת אתמול. ספרי לי על שבתאי וצדק. תכיני תה קר עם עלי מנטה. נקרא ביחד שירת פועלים. נפתור תשבצי הגיון. נירק גרעיני אבטיח. תניחי יד שזופה על אשכיי העמוסים. תתקשרי אליי. אפילו עוד שעה. אני ממתין. כתמיד.
הפוגה.
לפני 13 שנים. 26 באוגוסט 2011 בשעה 11:41