לפני 13 שנים. 20 באוגוסט 2011 בשעה 7:38
וכשהם הלכו, משהו בי קפא.
כאב שקשה להסביר במילים וסוג של הבטחה שאין לה שיתוף יותר.
מחסור מטורף ביכולת להעניק ולקבל אהבה אמיתית.
אני משוחררת ואני כבולה.
אני חיה את חיי.
אני צוחקת בקול רם.
אני נראית כאילו אני נהנית מהחיים ומשחקת נפלא ובאותה נשימה נשרפת מבפנים בכל נשימה.
בכל פעם שאני מעיזה לחשוב על הימים ההם שהיו ולא ישובו עוד, פיסה נוספת קופאת בי לעולמים.
