צפון מזרח

שוב אני שומעת את המילה ההיא, אלא שהיא נשמעת כל כך ריקה ורחוקה. כל כך חסרת משמעות יוצאת מהגרון ולא מעומק הבטן.

פעם עוד שמעתי אותה והאמנתי בה, ידעתי אז שיש בה אמת, אפילו אם האמת הייתה לרגע אחד של תאוות בשרים מדהימה.

ברגע ההוא יכולתי לראות כוכבים, ידעתי מהו אור יקרות לצעוק בקול שכאילו לא היה שלי. קול שערבב בין גוף ונשמה ונוזלי כוס ודמעות של עצב ושמחה

סוף דצמבר, עוד לא מרגישים את החורף, אבל הקור חודר לעצמות קור מכאיב.