אז האם אהיה אבא טוב?
בכנות, אני לא יודע. אני לא יודע אם אצליח להמנע מהטעויות שתורם הזרע ותורמת הביצית שלי עשו, אני לא יודע אם אצליח להמנע מטעויות אחרות, אני לא יודע אם לא אמציא טעויות חדשות. אני בעיקר לא יודע.
קושקה סיפרה לי שהטעות של ההורים שלה היא שהם השוו אותה תמיד למישהו שחשבו שהוא מוצלח כי ההורים שלו שיקרו לגבי ההשגים שלו. העניין הוא, שאני הייתי זה שמשווים אליו, אני הייתי הילד המוצלח, אולי הכי מוצלח בשכבה בבית הספר היסודי שלי. בתיכון הייתי קצת פחות מוצלח, אבל עדיין הייתי מהמובילים. הטעויות שנעשו איתי היו, ובכן, שונות מאד.
זה לא אומר שלא היו שם טעויות, היו המון טעויות. היו גם השוואות, השוו אותי בעיקר להישגים של אחותי ואחי הגדולים, שמשום מה להישגים של אף אחד מהם לא יכולתי להגיע מעולם, גם לא כשהייתי הילד הכי מוצלח בשכבה ביסודי - הם היו פשוט טובים יותר.
אני קראתי את אינציקלופדית "אביב" בתור נער צעיר, אז "אחיך היה קורא את האנציקלופדיה העברית בתור ספר קריאה לשעות הפנאי" (הוא טוען שהוא מעולם לא קרא אותה, הוא חיפש בה ערכים מדי פעם, אבל מעולם לא ישב וקרא את כולה). אני ידעתי להתמודד עם תקלות במחשב (386, אחד הדגמים הישנים מאד, עם Windows 3,1) ולתקן אותן בעצמי (מזכיר שלא היה אז אינטרנט, בקושי היה BBS, אם מישהו זוכר) אז "אחותך בנתה את המשחק הזה שאתה משחק ב - Q Basic" (היא לא, אני לא יודע מי בנה את המשחק הזה, אבל בטח לא היא!). אז כן, גם אני "זכיתי: להשוואות לא הגיונית בעליל.
אבל הטעות הגדולה ביותר שעשו איתי הייתה שגידלו אותי בתוך בועה, לא הכרתי את העולם ואיך מתמודדים איתו עד לרגע שבו עזבתי את הבית. הסטירה שחטפתי אז הייתה כל כך חזקה ומצלצלת, שזה רק הגביר את החרדות שלי, זה רק הגביר את הדכאונות שלי. לא היה לי מעולם צורך לנהל תקציב כלשהו, גם כשעבדתי והרווחתי כסף לא היה לי צורך לנהל אותו בצורה חכמה ומושכלת, אף אחד גם לא טרח ללמד אותי את זה.
לאחרונה גיליתי עוד טעות משמעותית מאד שעשו לגבי, מסתמן שאני שמאלי (כלומר היד והרגל החזקות שלי אמורות להיות שמאל), גדלתי כל החיים כימני, עם "בעיות במוטוריקה עדינה". העניין הוא שאני חושב שאין לי שום בעיה במוטוריקה עדינה, אני פשוט לא ימני אלא שמאלי. וכרגע אין לי איך לשנות את זה ממש, כי זה כבר טבעי לי לכתוב ביד ימין, לשחק כדורגל עם רגל ימין ולעשות הכל עם הצד הימני. כל זה בעוד אבא שלי הוא שמאלי! אין שום הגיון בלהכריח אותי להשתמש בצד ימין, אבל זה מה שקרה. אבל כמו שנאמר "מעז יצא מתוק", ואני מקווה שה"מתוק" שיצא מה"עז" הזה הוא שאני אצליח ללמוד להשתמש בשמאל ואהיה חזק בשני הצדדים.
יש עוד המון דברים שאני יכול לדבר עליהם, אבל אני לא ממש רוצה. נמאס לי להתבוסס בעבר, אני רוצה להמשיך הלאה עם חיי.
אז האם אני אצליח להמנע מטעויות? האם אהיה אבא טוב לילדים שלי?
התשובה היא שאני לא יודע. אני מאד מקווה שכן, אני מאד רוצה להיות הורה טוב ואחראי, אבל אני לא יודע.
אז הפעם יותר מתמיד - שיהיה לי בהצלחה.