תמיד אהבתי מים, להיות במים, לשחות, לעשות שטויות בבריכה…
כשהייתי צעיר יותר, ממש צעיר, הייתי מת על הים. הייתי מחכה כל השבוע בקיץ ליום שבת שבו נתארגן כל המשפחה ונלך לים, לכמה שעות של כיף טהור.
היינו נוסעים לחוף מכמורת, שם המים כמעט תמיד רגועים כי יש שובר גלים ממש רציני, והיינו צוללים עם שנורקל במשך שעות בכל פעם, עולים על קבוצת הסלעים שנמצאת כמה מטרים מהחוף וקופצים ממנה למים וחוזר חלילה, ובכלליות - הנאה צרופה.
תמיד הייתה לי משיכה חזקה מאד למים, ותמיד אהבתי את הים. בגילאים מאוחרים יותר (14 או 15 בערך) קניתי גלשן בוגי והייתי נוסע לחוף לגלוש בערך כל יום שישי ושבת (כי כמעט הפסקנו ליסוע לים כל המשפחה בשבתות), ומבלה בערך חצי יום בגלישה בים או בישיבה מול הים עם בירה וסיגריה (כן, התחלתי לעשן בגיל 16, כן התחלתי גם לשתות, בעיקר בירה, בגיל 16). הים תמיד הרגיע אותי, ובתקופות שהייתי דיכאוני או עצבני הייתי נוסע לשבת מול הים, על הטיילת בנתניה, כדי לנשום את האוויר של הים ולהירגע. הים תמיד הצליח להרגיע אותי, לא משנה כמה סוער הוא היה, ולא משנה כמה סערו הרגשות בתוכי.
למה אני מספר את כל זה? אתם שואלים.
כי בזמן האחרון איבדתי את המשיכה שלי לים, ואני לא יודע למה ואיך לשנות את זה. בזמן האחרון הים כבר לא מרגיע אותי כמו בעבר, אין לי כבר משיכה לחוף ולגלים, וזה חסר לי ברמות פסיכיות.
לא איבדתי לגמרי את המשיכה למים, כי אני עדיין מאד אוהב בריכות (ונראה לי שגם אם יצא לי להגיע למעיין כלשהו אני לא אהסס להכנס למים), ועדיין מאד אוהב להיות במים. אבל מפריע לי מאד שאיבדתי את המשיכה לים. ניסיתי להחזיר לעצמי את זה, קניתי ציוד סנורקלינג (פשוט אמנם, אבל עדיין) וניסיתי ללכת לים יום אחד, אבל זה פשוט לא היה זה. לא נהניתי, ובעיקר יצאתי בהרגשה מחורבנת כי הדבר שהכי אהבתי פעם כבר לא שם.
אני לא יודע איך להחזיר לעצמי את האהבה הענקית שלי לים, איך לחזור להרגע ממנו, איך לחזור למה שהיה. אני אפילו לא יודע למה הדברים השתנו, או מה בכלל השתנה. אז נראה לי שהדבר הראשון שארצה לעבוד עליו, בכל טיפול שאתחיל, יהיה העניין הזה.
למה לעזאזל משיכה כל כך חזקה לדבר מסוים, לפעילות מסוימת, נעלמה לחלוטין?
לא יודע.
שיהיה לי בהצלחה.
&ab_channel=Slipknot
