אני נזכר היום
בחצי חיוך, וחצי... משהו אחר
בהתחלה
איך הכרתי אותה
זה סיפור מוזר נורא, ועם המון מקריות
פניתי אליה בפרטי, בצ'אט, בטעות לגמרי
התכוונתי לפנות לזו עם הכינוי שמעליה, או מתחתיה, ובטעות נלחץ לי הכינוי שלה. רק לאחר ששלחתי הודעה והיא השיבה הבנתי שאני מדבר עם בחורה שלא התכוונתי לדבר איתה
אז יצא שהתחלנו לדבר, והשיחה הייתה נחמדה, קלילה, נעימה
השיחה זרמה לכל מיני כיוונים, חלקם הזויים, חלקם משעשעים
ואז, שבוע לאחר מכן בערך, יצא שהוזמנתי לחגוג את חג שבועות בדירה של חברה טובה שלה
והגעתי
והיו שם כמה אנשים שנורא חיבבתי, ואחת שממש הדליקה אותי, אבל זה שייך לסיפור אחר לגמרי. עם חלקם נשארתי בקשר, עם חלקם אפילו עד עצם היום הזה, התחלתי שם, ביום ההוא, כמה חברויות ממש טובות.
ואני זוכר שהדבר הראשון שחשבתי עליה הוא שהשמלה שלה מוזרה בעיניי, אבל אהבתי את החיוך, ואת הניצוץ בעיניים. ואני זוכר שגם הבנתי, כבר מהשיחות הראשונות שלנו, לפני שממש הכרנו, שאני רוצה לבלות את שארית חיי עם האשה הזו.
לקח לי בערך עשרה חודשים לגרום לה להבין את אותו הדבר, בחלק מהם ניסיתי את מזלי עם נשים אחרות, חלק מהמקרים גם הצליחו. אבל הדבר שתמיד אמרתי עליה, וגם לה, הוא שהיא הבחורה הראשונה שלא הייתה "התפשרות" מבחינתי. כלומר היא הבחורה הראשונה שלא אמרתי "אני רוצה את זאת, אבל אני אתפשר על ההיא", אותה רציתי - מאז ומתמיד. מאז שהכרתי אותה, באותה שיחה מקרית לחלוטין בצ'אט.
אז זהו, זה איך שהכרתי אותה
ועכשיו
עכשיו אני שוב לבד
שוב פנוי
שוב מחפש, את האחת שלא אתפשר עליה
את האחת שתדע לגעת, שתדע לראות
שתדע לצחוק מהשטויות שלי
שתדע לפתות, כשצריך (ותאמינו לי כשאני אומר - בדרך כלל לא צריך)
שתדע לתת, ולקבל
לקבל את כל מה שיש לי לתת
לאהוב, ולהיות נאהבת
אני חופר, ואני מודע לזה, אבל זה הבלוג שלי - אז מותר לי
שיהיה המשך יום מקסים
וסוף שבוע נעים ומהנה
