חלום שחלמתי, שבמקרה אני זוכר אותו בצורה חיה לגמרי, ולפרטים
התפרצה בעולם מגיפה, אבל לא מגיפה נורמאלית אלא מגיפת ערפדים. הם מסתובבים ברחובות, נושכים, ניזונים, מטילים אימה על אנשים. ומשום מה, אני מגיע עם הדרך היחידה להתמודד איתם, יריה אחת בראש ושתיים בלב - והם מתים, מתים ולא קמים יותר. זה הכל, בלי כדורים כסף, בלי מים קדושים, בלי מוט עץ בלב - כל אלה לא עוזרים, ואנשים ניסו אותם. רק השיטה שלי עוזרת.
יותר מזה, יש לי סוג של "כוח על" שגורם לי לזהות אותם בטרם הם חושפים שיניים. אז יוצא שאני זה שגם מזהה אותם ראשון, וגם יודע להתמודד איתם בצורה מושלמת.
ואני מסתובב בעולם, כאשר מזמינים אותי לכל מקום להתארח ולהרצות, ואני מרצה איך לזהות ואיך להתמודד, רק שאני מעולם לא מצליח להסביר ממש איך לזהות, כי אף אחד לא רואה את הסימנים שאני רואה.
ואז מזמינים אותי לכיתה בישראל, שנראית כמו כיתת הרצאות באוניברסיטאות של חו"ל - כזו שהמרצה עומד בתחתית הכיתה, ליד לוח, והסטודנטים יושבים במבנה עולה, הראשונים הכי נמוכים וכך הלאה.
ואני מנסה, שוב, להסביר איך לזהות. מסביר על הסימנים שאני רואה, וכמובן, שוב, אף אחד לא רואה אותם. ואז אני מזהה אחת שהיא ערפדית, אני קורא לה לקדמת הכיתה, ומיד יורה בה - אחד בראש שניים בלב. היא כמובן שניה לפני חושפת שיניים ומזהה את עצמה כערפדית. ומיד לאחר מכן קול כלשהו אומר לי את השם "Pru" (למי שמכיר את "מכושפות" - זה השם של האחות הבכורה, זו שגילמה אותה שאנן דוהרטי). מיד לאחר מכן אני מזהה את הערפדית השניה, קורא לה לקדמת הכיתה, היא מיד חושפת שיניים ומזהה את עצמה - וחוטפת אחד בראש שניים בלב, והפעם אני אומר בקול רם "Pipper" (האחות השניה מ"מכושפות"). ואז מישהי פשוט מחייכת אלי, חיוך מלא שלווה ורוגע, חיוך של אושר אמיתי. היא מתקדמת לקדמת הכיתה בעצמה, ואומרת לי את השם השלישי, "Phoebe". אני מיד יורה אחד בראש שניים בלב, והיא לא מתה. אני הלום טיפה מהמצב, מבולבל לחלוטין, אבל יורה שוב אחד בראש שניים בלב, והיא שוב לא מתה.
אני שואל אותה "איך לעזאזל את עדיין בחיים?"
ואז התעוררתי, החלום נגמר, ואני נותרתי עם השאלה - איך לעזאזל היא לא מתה?
הפתרונות האפשריים:
1. זכורה לי בת קול, בשניה שהתעוררתי, (ואני מוכן להשבע בחיי על זה - אני זוכר קול נשי שאומר את זה) שאומרת "I'm immortal". אני לא יודע מה זה אומר, אבל זה מה שאני זוכר.
2. היא "המקורית", כל מי שמכיר קצת ערפדים יודע שאת הערפד המקורי לוקח יותר כדי להרוג מאשר את אלו שהוא יצר.
מוזר לי!
מוזר לי שאני זוכר את החלום הזה, מוזר לי שאני זוכר כל כך הרבה ממנו (אני יכול לתאר כמעט במדויק כל אחת משלושת הבחורות). והכי מוזר לי, הקול הנשי ששמעתי בשניה שהתעוררתי. יותר מוזר אפילו זה שזה לא הקול של הבחורה השלישית. טוב, זאת ספקולציה, אני לא זוכר שהיא בכלל דיברה אלי, רק שהיא כל הזמן חייכה את אותו החיוך. חיוך, אגב, שבדרך כלל כובש אותי לגמרי, בדיוק סוג החיוך שממיס לי את המוח וגורם לי להתאהב - כזה חיוך היא חייכה. והיא הייתה אדמונית! פאקינג כליל השלמות!
אז... זהו :)
