לפני 8 שנים. 6 בדצמבר 2015 בשעה 17:51
לא בא לי לכתוב.
אבל כן בא לי להוציא
הסיבה לכך היא פשוטה - אני בדרך כלל לא מרגיש צורך, או רצון עז, לכתוב כשעצוב לי. העצבות אינה מעוררת בי, בדרך כלל, רצון לכתיבה, ואני בדרך כלל כותב דווקא ממקום שמח או מאושר. אבל היום אני עצוב.
מן מלנכוליה שכזאת, שאין לי הסבר עבורה, סוג של מיני-דכאון.
אני לא יודע אם כל אחד מכיר, ולמעשה, לא כזה אכפת לי. אבל אני עצוב היום. וניסיתי, ניסיתי לתת לעצבות להיכנס בי, ולקבל אותה במלוא עוצמתה, על מנת שתחלוף ותפנה את מקומה לאושר. כי שמעתי, וזה בהחלט נשמע הגיוני, שברגע שאתה נותן לעצבות הזו להכנס בך כמו משאית או רכבת נוסעת, ואתה מקבל אותה במלוא עוצמתה, זה מותיר בך סוג של וואקום, שלתוכו חייבת להכנס שמחה, כדי למלא את החלל.
אבל בינתיים שום שמחה לא נכנסת, אז אני עצוב, ומדוכא.
וזה מה יש, בינתיים.
