לא מזיק, ברובו

אמרתי כבר שאני לא כותב כשעצוב לי.

והיום...

אין לי מילה לתאר.

זה לא יום עצוב, זה לא יום דכאוני, בכלל לא.

אבל אין לי צבעים היום. מרגיש לי לא טוב (ולא רק בגלל שאני משתעל כמו רווקה בת 68 שמעשנת נובלס מגיל 6). מרגיש לי ריק.

מרגיש לי אפור.

אפילו לא אפור, סתם לבן כזה, חסר צבע וצורה.

אני מניח שיש ימים כאלה, ואי אפשר לנחש מתי הם יגיעו. אבל אין שום סיבה הגיונית.

אין סיבה לזה שהיום הזה יהיה יום "לא שמח" עבורי.

ההסבר היחיד שאני יכול למצוא נעוץ במשהו שחבר קרוב (כבר לא) אמר לי פעם, מן תיאוריה של "שימור האושר" שהוא העלה.

הוא אמר שלכל Up יש Down שתמיד בא מיד אחריו. ואתמול בהחלט היה לי Up. היה לי יום נהדר אתמול.

Oh well, אני מניח שהיום הזה מפצה על "יתר" האושר שהיה לי אתמול.

אין פואנטה לפוסט הזה.

אני מניח שהבנתם כבר.

כמו ליום הזה, שאין לו פואנטה.

ואני רק מחכה שיעבור. שיגיע מחר.

מחר יהיה יותר טוב.

חייב להיות.