הוא פקח עיניים לאיטו, כשברגע אחת נחתה עליו התודעה, אין שום רעש מסביב... לא ציוץ הציפורים שהוא רגיל לשמוע בבוקר מחוץ לחלון, לא רעשי העיר, אפילו לא יללת החתול שלו! הוא קם בפתאומיות, התיישב על המיטה, מטריד את מנוחתו של החתול ששכב בעצלנות עליו, ומעיר אותו מחלומו מדושן העונג בבהלה. החתול קפץ גם הוא למרגש הגוף הער של בן האדם החביב עליו, לא מבין על מה המהומה, ורץ החוצה מהחדר כאחוז פאניקה (הוא באמת היה אחוז פאניקה, אבל זה לא העניין). מורטימר הסתכל החוצה מהחלון, כאילו כדי לוודא שבמהלך הלילה לא קרה משהו נוראי, ונזכר פתאום שתיכנן לישון עד הצהריים - ולכן נעל את מנגנון החלון שמונע רעשים מבחוץ. רעש העולם שבחוץ הכה בו בפתאומיות והוא לרגע הרגיש כאילו התנפצה בועת החלום שלו, לקחו לו כמה שניות לחזור לעצמו, והוא ניער את ראשו עם ההבנה שהוא היה אחראי לחוסר הרעש.
על יד מיטתו הוא מצא פתק, בכתב היד שלו עצמו, עם מספר טלפון והמילים "אל תתקשר, אדיוט!" כתובות בגדול, הוא כנראה ידע אתמול בלילה משהו שהוא לא יודע כעת, אבל היות והוא לא יודע - החליט להשאר אדיוט ולהתקשר למספר....
"אה, אני שמחה שהחלטת לדבר, אחרי אתמול לא הייתי משוכנעת איך תגיב" ענה לו קול נעים, אך מאד סמכותי, מהצד השני של הקו. הוא הרגיש מבולבל, זכרונות מתאמול אמורים לחזור אליו כעת, למה זה לא קורה?! "אתה בוודאי שואל את עצמך למה אתה לא זוכר כלום מאתמול" אמרה האשה מעברו השני של הקו, כאילו קראה את מחשבותיו, "דאמ! אמרתי את זה בקול רם?" חשב מורטימר לעצמו, "אל דאגה, אחר החומרים שנתנו לך אתמול הוא בדיוק כזה, אתה לעולם לא תזכור..." אמרה האשה "...כל עוד לא תרצה לזכור"
"אין לי מושג מי את, וגם כתבתי לעצמי לא להתקשר למספר הזה" אמר מורטימר, מנסה להחזיר לעצמו מעט שליטה על השיחה ההזויה הזו, "שמי אירמה, נפגשנו אתמול בבר הטווס הקירח, אמרת שאתה מחפש חוויות מעניינות, הצעתי לך אחת והסכמת" אמרה האשה, שמסתבר ששמה מצלצל מוכר, הוא נזכר שאתמול נפגש איתה, אבל לא זכר שקולה נעים כל כך, הוא כן זכר שהיא הציעה "חוויות מעניינות" והוא מיד חשב על חוויות מיניות, זו לגמרי לא הייתה כוונתה...
פתאום הוא הבין שלמרות שהוא נזכר בערב בפאב, ובפרטים מהשיחה, הוא לא זוכר שהם קמו והלכו מתישהו... כאילו הערב הזה נמשך עד לרגע זה ממש. "זה בסדר, הזיכרון שלך יחזור במנות מדודות, זה מה שהחומר הזה עושה" אמרה אירמה בקול רגוע, והוא לא יכל שלא להתהות למה הוא מרגיש משיכה כלפיה, היא לא זכורה לו כמישהי... איך נאמר... יפה במיוחד
"אתה נמשך אלי כחלק מתופעות הלוואי של הסם, אני ממש מתנצלת, אנחנו מנסים להפטר מהעניין המעיק הזה" אמרה אירמה כאילו קראה את מחשבותיו שוב, זה מתחיל ממש לעצבן! "אתה לא הראשון, אני לא קוראת מחשבות, אבל יש לי לא מעט ניסיון" אמרה אירמה, והוא לא יכל שלא לחשוב - "מה לעזאזל קרה אתמול?!"
הוא מצא את המייל המדובר, והבין שאין לו הרבה זמן לחשוב - הפגישה המתוכננת היא להיום בערב, כלומר בעוד 6 שעות. והוא צריך ליסוע מרחק לא קטן. הוא הדליק את הדוד, הכין לעצמו ארוחת בוקר (השעה הייתה 1 בצהריים, אבל הוא כרגע התעורר - לכן ארוחת בוקר), והתחיל לנסות לעורר לעצמו את הזיכרון כדי להבין מה קרה אתמול בערב. הודעת SMS קצרה קטעה את מחשבותיו "אתה לא תיזכר לבד, הזיכרון שלך צריך טריגרים, כמו זה שקיבלת כשאמרתי את שמי. יום נפלא, אירמה" "בת זונה!" הוא סינן לאוויר החדר בעצבים, והמשיך לאכול את ארוחת הבוקר שהכין לעצמו כרגע, תוהה מאיפה הגיע בייקון (שהוא זוכר בוודאות שנגמר אתמול) למקרר שלו.
בשעה 5 בערב הוא עלה לרכב, ממשיך לסנן קללות לעצמו, הוא רק רוצה לוודא שלא רצח מישהו, או גרוע יותר, אתמול, ואז הוא יוותר על ההמשך. זה לא מעניין אותו כרגע, הוא מאושר לגמרי בעבודה כרגע, הוא עומד בפני קידום משמעותי, שיתן לו את עמדת הניהול עליה הוא חולם כבר חודשים, ובכלל - משרה כמו שלו היא התאמה מושלמת עבורו. צלצול הטלפון שלו קטע את רצף הקללות והמחשבות ברגע שעלה על הכביש המהיר "אז, לצפות להגעתך?" אמרה אירמה בטון מתעניין, "כן, כן, קיבינימאט! אני בדרך. הצלחת לפתות אותי להגיע, אבל אני רק רוצה לוודא שלא קרה משהו נוראי אתמול ואז אני אלך, אני לא שוקל שינוי קריירה כרגע, ולא מעוניין בשום דבר שיש לך להציע" ענה ביובש. אירמה חשבה כמה דקות, נראה שהתשובה הפתיעה אותה, ואמרה "תן לי הזדמנות, אני משוכנעת שתאהב את מה שיש לי להציע. בתור מחווה של רצון טוב אני יכולה להבטיח לך במאה אחוז שלא קרה שום דבר אתמול שאתה עשוי להתחרט עליו, ושלא יהיו השלכות מאמש לשום פן בחייך. אנחנו רק רוצים לשמור על היקר לנו בסוד, לכן אתה לא זוכר כלום". בום! רצף של זכרונות עלו, הם יצאו מהפאב ועלו על רכב שחיכה בחוץ, ואז הם נסעו בדיוק לכתובת אליה הוא נוסע כרגע, ונכנסו למבנה שנראה נטוש... רגע לאחר מכן הוא לא זוכר כלום. "איך את עושה את זה?!" הוא שאג לתוך הטלפון, "אמרתי לך - טריגרים פשוטים. כל מילה, כל משפט, יכולים להוות טריגר לעוד זכרונות. ככה הסם עובד. נתראה כשתגיע, ונראה מה תחליט, רק תן לי שעה מזמנך. ותבטיח לי שתגיע בראש פתוח ונקי", הוא החליט לתת לזה הזדמנות "אוקיי" אמר "אני אתן לך שעה, ואני מבטיח לתת לזה הזדמנות אמיתית". "נהדר!" אמרה אירמה, ונשמע שהיא באמת מאושרת מהתשובה, "ניפגש בעוד שעה". השיחה התנתקה. הוא הרגיש שמצב רוחו מתרומם מעט, אולי הדבר הזה יכול באמת לשנות משהו בחייו, אולי משרת ניהול היא לא שיא הציפיות שלו.....