בננה

אחד הדברים הראשונים ששמתי לב אליהם בפרופילים כשרק נכנסתי לאתר זה שכמעט כולם, בסוף ביום, דברו על הצורך בלמצוא אהבה.
במחשבה לאחור-זה גם מה שהשאיר אותי כאן. מה שגרם לי לחפש דווקא כאן.
אחרי ששנים נהלתי מסע צלב נגד אתרי ההכרויות על ענפיהם, מצאתי את עצמי יוצאת לבליינד דייטים ושואלת את עצמי שאלות שתמיד היו במעבי התת מודע.
מעבר ל"עולם השליטה" ראיתי כאן הרבה מאוד כנות לגבי הצורך בזוגיות, לא משנה באיזו צורה.
זה הפתיע אותי. מאוד.
הכי הפתיע אותי זאת הנכונות שלי להתמסר. להיות שייכת ולחפש את זה שיהיה שייך לי. לא שולט-נשלט ,אלא שייכות טוטאלית, צורך מוזר בזוגיות שתכנס לכל פינה בנשמה,לכל שנייה בחיים. וזה אפילו הפתיע אותי יותר.
תמיד ראיתי את עצמי כאשה עצמאית שזוגיות יכולה לבוא על הדרך, בצד הקריירה והשאיפות האישיות שלי ,אבל מאז שקראתי פה את הבלוג הראשון השתלטה עלי ההבנה שהדברים האילו שאמרתי לעצמי כל החיים כבר לא נכונים לי ואולי מעולם לא היו.
שאלתי את עצמי מאיפה באו הקביעות האילו, מאיפה בא הפחד לתת את הנשמה.
פמיניזם.
התכחשתי לעקרת בית, לאשה קטנה שרק רוצה לשרת את גבר שלה שהייתה בתוכי מאז ומתמיד.
בדיעבד-טוב שעשיתי את זה. כי רק היום, כשהחיים המקצועיים שלי בנקודה שבה הם נמצאים,ושככל הנראה לא היו מגיעים אליה אם לא הייתי מכריחה את עצמי להיות מין גבר-אשה ולשים את הרגש בצד, היום אני יכולה להרשות ללב להציף לרגעים. היום אני יודעת שאני לעולם לא אאבד את הראש.
אני מסתכלת אחרונה ושואלת את עצמי אם היה שווה ,כל השנים האילו של תיסכולים רגשיים, מערכות יחסים עם גברים לא מתאימים שלא באמת הבינו אותי, האם המקום הקרייריסטי היה תחליף לאהבה?

היום קבלתי את התשובה.

כשבחרתי מצעים לדירה עם השועל שלי, והסתכלתי על כלי המטבח ודמיינתי את הבית החמוד שנמצא לעצמנו, קן קטן לזוגיות ואהבה, כלפי חוץ עקרת בית בהתהוות -אבל תוך כדי ניהול שיחת בטלפון הנייד עם דובר המשטרה- הבנתי שהיה שווה.
כשבבוקר הכנתי קפה לשועל, כדי שיהיה לו את ההתחלה הכי יפה ליום, הנחתי את הקפה לידו והתיישבתי על המחשב כדי לסגור בזמן את הדד ליין, בעוד הוא פותח עיניים, מחייך ואומר "תודה. אשה שלי". הבנתי שהייתי צריכה את השנים האילו כדי לבנות את עצמי למקום חזק כל כך -שממנו אני כבר לא מפחדת להיות גם חלשה.
הבנתי שלא צריך יותר לבחור.
שאני לא צריכה לברוח מלהיות אשה. מישן אקומפליש. הקריירה עוד תתחזק ואחר כך תסוג ואז תתחזק שוב וחוזר חלילה. אבל נקודת הכובד זזה מהראש לתוך הלב.

היום, מול מבצעי החגים של כלי הבית, בפעם הראשונה בחיים הרגשתי 100% שלמה.[