ישבנו אתמול במרפסת, הוא עם בקבוק בירה, אני עם בקבוק יין שלם בשבילי.
אגב, הערב נגמר כמה שעות אחרי, כשהתחלתי לזחול לחדר שלי, למיטה, ונפלתי לישון על הרצפה הקרה לבד. הוא צחק עלי, החצוף. טוב שלא שתיתי בקבוק יין לבד כשהוא הסתפק בבירה וחצי וסרב לעזור לי לסיים את היין שפתח עבורי. כאילו הוא צריך לשכר אותי. כאילו יש בעולם הזה משהו שלא העשה עבורו.
אבל אז הערב היה עוד צעיר, הוא רק הגיע, וישבנו במרפסת לדבר.
"נורא מפריע לי כשאת אומרת שיש לך צורך לרצות אותי" הוא אמר לפתע. זה משהו שהיה מוזר לשמוע משולט. כן, לפני הכל הוא בן זוגי הטרי והנלהב, עם עשרות שמות החיבה שכבר צברנו ופרפרים בבטן כל פגישה. אבל עדיין, כשהדלת נסגרת מאחורינו הוא גם השולט שלי, וזו היתה יציאה מוזרה.
"מה זאת אומרת?" שאלתי "הרי אתה בעצמך התלהבת מהזונה המתמסרת שאני"
"כן, זה מגניב לגמרי, אבל ברגעים כאלה אני לא יודע אם את נהינת או מאפשרת לי לעשות דברים כי את מרגישה שאת חייבת".
חנקתי "הוווווווו, איזה נסייייייייייייך" שכמעט פרץ לצאת, כי הרגיש לי קצת מקטין להתפעל באותו הרגע מההתחשבות שלו, שבתכלס אמורה להיות הדבר הבסיסי ביותר ביחסי שליטה, בטח כאלה שכוללים גם זוגיות ונילית מסביב.
אז עצרתי לחשוב. עבורי זה נראה נורא טבעי, אבל אני כל כך לא מנוסה, והפרטנרים הקודמים שהיו לי הם מתחלפים, שללא מספק מבינים ומכירים את הצד הנשלט. מעולם לא היה צורך להלביש במילים את המצב שלי, עד עכשיו, וכשהיין התחיל לעלות לראש זה היה קשה.
"אני צריכה אותך". עניתי בפשטות. "אני אוהבת שאתה משפיל ומכאיב לי. אבל אני צריכה שתעשה את זה ממקום אמיתי. אני צריכה שתרצה משהו, ותיקח את זה. תחשוב על משהו, ותעשה את זה. ותוך כדי תמלא את הצורך שלי להתמסר ולספק ולרצות. אם היית הארדקור יותר, אולי הייתי יוצאת מהמקום הבטוח והנחמד שלי של להיות צעצוע בידיך, ומתחילה לדאוג לשלומי. אם היית ונילי והייתי מבקשת ממך להכאיב לי, אז אמנם הייתי מקבלת את מנת הכאב שלי, אבל בלי התמסרות פאסיבית וניקוי ראש. אני נהינת מכל מגע שלך, אבל רק כשאתה מכתיב את הקצב".
אני חושבת שהוא לא הבין עד הסוף. הוא נמצא בצד השני.
אבל זה ההבדל בין סדיסט לאנס, לא?