שבת שלום אורח/ת
עכשיו בכלוב

אהבתי את מי שהיית

לפני 7 שנים. 8 בדצמבר 2016 בשעה 17:27

זו היתה הפגישה השלישית, או הרביעית שלנו. והבאת לי קולר. הוא לא סימן עבורך יותר מדי, סתם צעצוע חמוד בשביל לשמח אותי. אתה ידעת לחזר יפה אז, ואתה יודע לדאוג ולפנק אותי יפה עכשיו, ולפעמים אני מופתעת כמה אתה קולע בול במחוות שלך בלי לדעת מה המשמעות שלהן עבורי. פשוט ברגע מסויים בשיא הטבעיות מרגיש לך נכון לעשות את מה שהכי מרגש אותי, ולפעמים אפילו מונע אסון.

אז, בפגישה השלישית או הרביעית שלנו, אני כל כך רציתי לדעת שזה לא משחק זול, שאני לא מפתחת תקוות שווא ונקשרת לבן אדם שיפגע בי. שאפילו שאנחנו בקושי מכירים יש לשנינו רצון לבנות משהו אמיתי, ולא סתם להעביר את הזמן. ואז הבאת לי קולר. בפגישה השלישית, או הרביעית. ואני קיבלתי את האישור שחיפשתי, וצללתי לתוך העולם שלך בלי לעצור ולשקול את הסיכונים שלי. וזו היתה הבחירה האימפולסיבית הכי טובה בחיי.  

לקראת סוף חודש הבא אתה תחדור עמוק יותר לחיי. והקשר הונילי למראה-מאוד היררכי שלנו יהפוך לחלק מהשגרה שלנו. לא שעכשיו אני לא מרגישה שאתה סופר משמעותי עבורי, אבל יש המון דברים שאני מרשה לעצמי לעשות או לא לעשות בהעדרך. לא כדווקא, אלא באמת כי לא אכפת לך כשאני עושה או לא עושה אותם, אבל בשגרת מחיה משותפת עם בן אדם שכל כך חשוב לי שיהיה מרוצה ממני, גם בלי שתבקש אני אחנוק הרגלים שיכולים להפריע לשגרה נוחה שלך, אפילו שמהווים שגרה נוחה עבורי. הדוגמא הכי פשוטה - להדליק הרצאה להתנגן ברקע כשאני לא מצליחה להרדם, אתה צריך שקט מוחלט. או להזמין חברים לשבת אצלי מתי שרק מתחשק לי - ברור שזה לא משהו שעושים כשחולקים 40 מ"ר. ואנחנו כמובן נזרוק את הפוף שאתה ככ שונא כדי להציב במקומו עוד מקום אכסון. או שנגיד אני בכיף יכולה להתקיים שבוע מטונה ותירס, אבל הגבר שלי יקבל 3 ארוחות ביום גם אם זה יעלה לי בשעות שינה .

ומשום מה עניין הקולר עלה שוב. אני לא רוצה שתביא לי קולר מנצנץ ויפה עבודת יד של אחת הידידות שלך ארוז כקופסת מתנה יפה לנובי גוד כי אני ביקשתי.

אני רוצה שכמו אז, אתה תסמן לי שאתה כאן איתי, ולא רק מנסה את המים עם קצה הרגל. שאתה מוכן להתחייב על מצבי הנפשי ולקחת אחריות שווה על ההצלחה של השותפות הזו. שאתה כאן כדי להשאר, ולהצליח. לא כדי לטעום. 
שאתה מאמץ אותי, אם תרצה, ולא באת ליום כיף ללטף.

אני רוצה קולר חדש. כזה שיסמן משהו גם בשבילך. 

lori{ע_מ} - אני מתה לקולר חדש. כבר שנים.
לפני 7 שנים
unpredictability​(אחרת){עבר} - אני ממש מקווה, אהובה, כי אני קוראת את הבלוג שלך מתוך אמונה מטופשת שאני אגדל להיות את (תקווה, אולי?), שהרצון הזה לא מגיע מחרדת נטישה ופחד על הקשר.
כי אם את לא בטוחה שאישך שם כדי להשאר, ואני אהיה דומה לך, אז עצוב לי :( כל חוסר הוודאות הזה מדי פעם הורג אותי
לפני 7 שנים
lori{ע_מ} - בודאי שאני בטוחה זהוא פה כדי להשאר איתי. זה לא מפחית מהרצון שלי שגם לו תהיה טבעת נישואים למשל (רק לי יש).
חוסר הודאות שאת מתארת, אם הבנתי אותך נכון, היתה גם אצלי שנים. אבל לא בגלל שהוא עשה משהו לא בסדר ותחזק אצלי חרדת נטישה, אלא בגלל סרטים שלי שלקח לי המון זמן לעבוד עליהם.
השאלה היא האם יש על מה לעבוד אצלך? זה ממך או ממנו?
לפני 7 שנים
unpredictability​(אחרת){עבר} - ממני, כנראה, אבל אי אפשר להתעלם מזה שפעמיים הוא נפרד ממני, ומדי פעם נזרקים משפטים די אכזריים לאוויר, בשילוב עם העדר פידבק חיובי. ואז השאלה המתבקשת היא "אם אני לא טובה מספיק, כמה זמן יעבור עד שתמצה אותי ותעבור הלאה?"
לפני 7 שנים
lori{ע_מ} - אנחנו בני אדם ובשעת כעס אנחנו אומרים שאנחנו לא מתהוונים אליהם.
רק את יכולה לדעת איך את מרגישה והאם יש לקשר ביניהם מספיק חמצן שיבעיר אותו.

אנחנו כמעט נפרדנו פעמיים בעבר. קורה. מתגברים. לומדים מה נקודות התורפה וממשיכים.
לפני 7 שנים
Firebird - וודאות מוחלטת אף לא תהיה, ואני ממש שמח בשבילך ובשבילו שהוא הצליח לתת לך תחושת בטחון גם אם היא לא מושלמת...אני חושב שכשיש קשר אמיתי אפשר להגדיל את עוצמת הוודאות באמצעות מה שאת עושה ותיארת בפוסט...ונראה לי שאם הוא לא היה שם בשביל להשאר הוא כבר לא היה...
לפני 7 שנים

להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י