בוקר טוב אורח/ת
עכשיו בכלוב

מקיאה את הכאב

החיים הם קפיצה ארוכה מכוס לקבר
לפני 3 שנים. 3 ביוני 2020 בשעה 19:58

צופה בתוכנית המתחזים.

אני מבינה שאני לא לבד ואני חייבת לצימן שזה מקל באיזשהו אופן.

אני גם מבינה מה אני צריכה בשביל לסגור את המעגל אצלי, במקרה שלי.

אני רואה שיש גם דברים קשים ורעים יותר ממה שאני עברתי.

ובכל זאת חיי נארסו, גם אם לא ארסתי אותם בעצמי היה מישהו שארס אותם. 

בכל זאת נתתי אמון ושמחתי על בן אדם הלא נכון.

אני כבר לא חושבת שאני היתי לא בסדר.

אני גם רואה שזה באמת לא אני, שאני עשיתי הכל כדי לתקן.

בדיעבד לא היה מה לתקן כי הכל היה שקר.

וברגע שמבינים שהכל היה שקר, מבינים שהיתי קורבן. 

וברגע שאני מבינה שהיתי קורבן וצד שני זה שהיה לא בסדר אני גם לומדת מה לעשות כדי לא להיות יותר קורבן.

אני צופה בתוכנית הזאת ומבינה מה באמת אני צריכה.

מאחלת לעצמי שזה יתגשם, שאצליח ואזכה לקבל את סגירת המעגל שלי סוף סוף כבר.

לא רוצה להרגיש כלום יותר לבן אדם הזה.

עייפה ומיואשת כל כך.

מרגישה שכל חיי נארסו ואין מוצא אז אולי לפחות את כבר אצליח לשים מאחור.

 

 

 

 

 

לאכאןכמעט - 😕🤍
לפני 3 שנים

להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י