מקיאה את הכאב

תמיד אמרתי שאני לא התאבד כי אני אוהבת את החיים יותר מידי. יש עוד הרבה דברים שלא ניסיתי, יש הרבה מאכלים שלא טעמתי, הרבה מקומות בעולם שלא ראיתי, יש יותר מידי דברים בעולם הזה ששווה לחיות בשבילם. 

עכשיו אני אומרת שאני לא התאבד כי יש לי ילדים.

החיות שלי נעלמה. 

אני מפחדת לחלות במחלה סופנית וגם כן, מפחדת...רק בחצי כוח. כי אני יודעת שאפחד ולא ארצה למות, אבל בפנים לא אלחם. בפנים אני לא יודעת בשביל מה לחיות. 

נכון אפשר להגיד שיש לי ילדים ואני צריכה לחיות בשבילם, אבל זה בשבילם. אני לעצמי לא יודעת בשביל מה לחיות. 

אין לי יותר את החיות הזאת. אין רצון לחיות, לגלות ולהלחם.

אני לא יודעת יותר בשביל מה כל זה.